התעריפים באתר זה מוצגים כמידע כללי בלבד. התעריפים המחייבים מעודכנים באתר משרד המשפטים בכל תחילת שנה ומומלץ לבדוק באתר משרד המשפטים מעת לעת את התעריפים המחייבים

קישורים שימושיים

------------------------

משרד המשפטים

http://index.justice.gov.il/Pages/default.aspx

בתי הדין הרבניים

http://www.rbc.gov.il/index.asp

רשות האכיפה והגביה

http://www.eca.gov.il/

אתר בתי המשפט

http://www.court.gov.il/heb/home.htm

אתר הכנסת - חקיקה

http://main.knesset.gov.il/Activity/Legislation/Pages/default.aspx

פורטל שירותים ומידע ממשלתי

http://www.gov.il/firstgov 

גיל לוק, עו״ד ונוטריון

השירותים הנוטריונים הניתנים במשרד:

חוק הירושה, תשכ"ה-1965  

פרק ראשון:הוראות כלליות 

 1. הירושה 

במות אדם עובר עזבונו ליורשיו. 

 2. היורשים 

היורשים הם יורשים על פי דין או זוכים על פי צוואה; הירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה. 

 3. כשרות אדם לרשת: בני אדם 

(א) כל מי שהיה בחיים במות המוריש כשר לרשת אותו. 

(ב) מי שנולד תוך 300 יום לאחר מות המוריש, דינו כדין מי שהיה בחיים במות המוריש, זולת אם הוכח שהורתו היתה אחרי כן. 

(ג) לענין זכויות הירושה של ילד אין נפקא מינה אם בשעת לידתו היו הוריו נשואים זה לזה, ואם לא. 

 4. כשרות לרשת: תאגידים 

תאגיד כשר לרשת אם במות המוריש היה כשר לזכות בנכסים או אם נעשה כשר לזכות בנכסים תוך שנה ממתן צו קיום הצוואה; בית המשפט רשאי להאריך תקופה זו בשנה נוספת. 

 5. פסלות לרשת 

(א) אלה פסולים לרשת את המוריש: 

(1) מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו; 

(2) מי שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, או שזייף אותה, או שתבע על פי צוואה מזוייפת. 

(ב) מי שהורשע על שניסה לגרום למות המוריש והמוריש מחל לו, בכתב או על ידי עשיית צוואה לטובתו, חוזר ונעשה כשר לרשת את המוריש. 

 6. הסתלקות היורש מזכותו בעזבון [תיקון: תשמ"ה, תשנ"ח] 

(א) לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון רשאי יורש, בהודעה בכתב לרשם לעניני ירושה, או לבית המשפט כאשר הענין הועבר אליו לפי סעיף 67א., להסתלק מחלקו בעזבון, כולו או מקצתו או ממנה שהוא זכאי לה על פי צוואה, כולה או מקצתה. 

(ב) מי שהסתלק מחלקו בעזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה; אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש. 

(ג) הסתלקות של קטין ושל מי שהוכרז פסול-דין טעונה אישור בית המשפט. 

(ד) הסתלקות על תנאי - בטלה. 

(ה) בחוק זה, "רשם לעניני ירושה" - כמשמעותו בסעיף 65א.

 7. עסקאות אחרות בזכות היורש 

(א) לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון, רשאי יורש, בהסכם שבכתב, להעביר או לשעבד את חלקו בעזבון, כולו או מקצתו, ורשאים נושי היורש לעקל חלקו בעזבון. 

(ב) העברה ושעבוד כאמור מצד קטין ומצד מי שהוכרז פסול-דין טעונים אישור בית המשפט. 

(ג) העברה, שעבוד או עיקול כאמור אינם מקנים 'זכויות אלא' כדי המגיע ליורש בחלוקת העזבון; הם שוללים מן היורש את הזכות להסתלק מחלקו בעזבון. 

(ד) זכותו של יורש בנכס מסויים מנכסי העזבון אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול כל עוד לא חולק העזבון. 

 8. עסקאות בירושה עתידה 

(א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם - בטלים. 

(ב) מתנה שאדם שנותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בתוקף אלא אם נעשתה בצוואה על פי הוראות חוק זה. 

 9. שניים שמתו כאחד 

(א) מתו שניים או יותר ולא נקבע מי מהם מת תחילה, יהיו הזכויות בעזבונו של כל אחד מהם לפי כללים אלה: 

(1) היה אחד התובעים יורש-ודאי ותובע אחר היה יורש-ספק, עדיף התובע שהוא יורש ודאי; 

(2) היו שני התובעים יורשי-ספק, עדיף התובע שהוא בן-זוגו או קרובו של המוריש שאת עזבונו מחלקים; 

(3) בין התובעים אחדים באותה דרגת עדיפות יחולק העזבון, באין צוואה, לפי כללי החלוקה שבירושה על פי דין. 

(ב) בסעיף זה, "יורש-ודאי" - מי שהיה יורש בין אם האחד ובין אם האחר מת תחילה; "יורש-ספק" - מי שהיה יורש רק אם אחד מהם מת תחילה. 

פרק שני: ירושה על פי דין 

 10. יורשים מבני המשפחה 

יורשים על פי דין הם: 

(1) מי שהיה במות המוריש בן-זוגו; 

(2) ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאציהם, הורי הוריו וצאצאיהם (בחוק זה -קרובי המוריש); 

 11. זכות הירושה של בן-זוג [תיקון: תשל"ג, תשל"ו, תשמ"ה] 

(א) בן-זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין כולל מכונית נוסעים השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, ונוטל משאר העזבון - 

(1) אם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים - חצי ; 

(2) אם הניח המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים - שני שלישים, ובלבד שאם ערב מותו של המוריש היה בן-הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעזבון יטול בן-הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העזבון. 

(ב) אם לא הניח המוריש קרוב מן המנויים בסעיף קטן (א) יורש בן הזוג את העזבון כולו. 

(ג) המגיע לבן-הזוג על פי עילה הנובעת מקשר האישות, ובכלל זה מה שאשה מקבלת על פי כתובה, ינוכה מחלקו בעזבון; הוראה זו לא תחולעל מה שמגיע לבן זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, או לפי הסכם ממון כמשמעותו באותו חוק, ואינה באה לפגוע בזכותו של בן-זוג לקבל מן העזבון מה שהמוריש קיבל לרגל הנישואין על מנת להחזירו כשיפקעו. 

 12. סדר העדיפות בין קרובי המוריש [תיקון: תשל"ו] 

ילדי המוריש קודמים להוריו, הוריו קודמים להורי הוריו. 

 13. החלקים בעזבון 

ילדי המוריש חולקים ביניהם בשווה, וכן חולקים הורי המוריש ביניהם והורי הוריו ביניהם. 

 14. חליפיו של יורש [תיקון: תשמ"ה] 

(א) ילדו של מוריש שמת לפניו והשאיר ילדים, הילדים יורשים במקומו, ועל דרך זו יורשים ילדים של כל אחד מקרובי המוריש שמת לפניו; הוראות אלה לא יחולו כאשר המוריש הניח בן זוג וכן הורים או הורי הורים כאמור בסעיף 11(א), או אחד מאלה. 

(ב) ילדים היורשים לפי סעיף קטן (א) חולקים ביניהם בשווה מה שירשו בדרך זו. 

 15. יורש פסול ויורש שהסתלק [תיקון: תשמ"ה] 

מי שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מחלקו בעזבון שלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש, חלקו מתווסף לשאר היורשים על פי חלקיהם. 

 16. ירושה מכוח אימוץ 

(א) מי שאומץ כדין יורש את מאמצו כאילו היה ילדו, וכן יורשים את המאמץ צאצאי המאומץ. 

(ב) המאומץ וצאצאיו אינם יורשים על פי דין את קרובי המאמץ; המאמץ יורש את המאומץ כאילו היה הורהו, אולם קרובי המאמץ אינם יורשים על פי דין את המאומץ. 

(ג) המאומץ וצאצאיו יורשים את קרובי המאומץ, אולם הורי המאומץ והורי הוריו וצאצאיהם אינם יורשים את המאומץ. 

 17. זכות הירושה של המדינה 

(א) באין יורש לפי הסעיפים 10עד 16, תירש המדינה כיורשת על פי דין. 

(ב) מה שירשה המדינה לפי סעיף זה ישמש למטרות חינוך, מדע, בריאות וסעד, אולם רשאי שר האוצר להעניק מנכסי העזבון או לשלם, בתחום שוויים של נכסי העזבון שהגיעו לידי המדינה אחרי סילוק חובות העזבון, תשלום חד-פעמי או תשלומים חוזרים - 

(1) לאדם שערב מות המוריש היו מחסורו של המוריש; 

(2) לאדם או לתאגיד שערב מות המוריש היה מחסורו של המוריש עליו; 

(3) לבן-משפחתו של המוריש או של בן-זוגו שאינו מיורשיו על פי דין. 

פרק שלישי: ירושה על פי צוואה 

סימן א': צורת הצוואה 

 18. צורות הצוואה 

צוואה נעשית בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל-פה. 

 19. צוואה בכתב יד 

צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו. 

 20. צוואה בעדים 

צוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור. 

 21. הפקדת צוואה [תיקון: תשנ"ה, תשנ"ח]

(א) מי שעשה צוואה בכתב יד או בעדים רשאי להפקידה אצל רשם לעניני ירושה; ההפקדה תהיה במסירת הצוואה על ידי המצווה עצמו לרשם לעניני ירושה. 

(ב) צוואה שהופקדה ונשמרה בפקדון לפי סעיף זה עד מותו של המצווה תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה לכל המאוחר ביום ההפקדה. 

(ג) אין בסעיף זה כדי לגרוע מזכותו של המצווה לקבל בחזרה בכל עת צוואה שהפקיד. 

 22. צוואה בפני רשות [תיקון: תשל"ו, תשנ"ה, תשנ"ח] 

(א) צוואה בפני רשות תיעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לעניני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי, כמשמעותו בסעיף 155, או בהגשת דברי הצוואה בכתב, על ידי המצווה עצמו, לידי שופט או רשם של בית משפט, רשם לעניני ירושה או חבר בית דין דתי כאמור. 

(ב) דברי הצוואה כפי שנרשמו על ידי השופט, הרשם של בית המשפט, הרשם לעניני ירושה או חבר בית הדין הדתי או כפי שהוגשו לידו, ייקראו בפני המצווה, הוא יצהיר שזו צוואתו, והשופט, הרשם של בית המשפט, הרשם לעניני ירושה או חבר בית הדין הדתי יאשר על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור. 

(ג) נכתבה הצוואה בלשון שהמצווה אינו שומע, תיקרא בפניו בתרגום ללשון שהוא שומע, והמתרגם יאשר זאת על פני הצוואה. 

(ד) במקום קריאת הצוואה או תרגומה בפני המצווה יכולה לבוא קריאתה או קריאת תרגומה על ידי המצווה עצמו. 

(ה) צוואה שנעשתה בפני רשות מותר להפקידה אצל רשם לעניני ירושה. 

(ו) צוואה בפני רשות תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה ביום ובמקום הנקובים בה כיום העשיה ומקומה. 

(ז) . 

 23. צוואה בעל-פה [תיקון: תשנ"ה, תשנ"ח]

(א) שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל-פה בפני שני עדים השומעים לשונו. 

(ב) דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזכרון דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לעניני ירושה; רישום, חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם. 

(ג) צוואה בעל-פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים. 

 24. פסלות עדים 

קטין ומי שהוכרז פסול-דין אינם כשרים להיות עדים לעשיית צוואה לפי סימן זה. 

 25. קיום צוואה על אף פגם או חסר בצורתה [תיקון: תשמ"ה] 

(א) לא היה לבית המשפט ספק באמיתותה של צוואה, רשאי הוא לקיימה אף אם יש פגם בחתימתם של המצווה או של העדים או בתאריך הצוואה או בהליכים המפורטים בסעיפים 20עד 23 בכשרות העדים. 

(ב) לא היה לבית המשפט ספק באמיתותה של צוואה בכתב יד ובדבר גמירת דעתו של המצווה, רשאי הוא, בנסיבות מיוחדות, לקיימה אף בהעדר חתימה או תאריך כנדרש בסעיף 19. 

סימן ב': תוקף הצוואה 

 26. כשרות לצוות 

צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה - בטלה. 

 27. חופש לצוות 

(א) התחייבות לעשות צוואה, לשנותה או לבטלה או שלא לעשות אחת מאלה - אינה תופסת. 

(ב) הוראת צוואה השוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטלה - בטלה. 

 28. הצוואה מעשה אישי 

(א) אין צוואה נעשית אלא על ידי המצווה עצמו. 

(ב) הוראת צוואה התולה תקפה ברצונו של אדם שאינו המצווה - בטלה. 

 29. מסירת קביעה וסמכות בחירה 

אין המצווה יכול למסור לאחר את קביעת האדם שיזכה מן העזבון או את קביעת החלק היחסי או המנה שאדם יזכה בהם; אולם אם ציין המצווה בצוואה אנשים שמתוכם יש לבחור זוכה, או ציין נכסים שמתוכם יש לבחור מנה, רשאי לבחור מי שהמצווה קבעו לכך בצוואתו; ואם לא קבע המצווה, או שקבע והבחירה לא נעשתה תוך זמן סביר, יבחר בית המשפט או אדם שיקבע בית המשפט. 

 30. אונס איום וכו' 

(א) הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה. 

(ב) הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות - אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אילמלא הטעות, יתקן בית המשפט לפי זה את דברי הצוואה; אם אי-אפשר לעשות כן - בטלה הוראת הצוואה. 

 31. אי-ביטול של צוואה פגומה 

עברה שנה מהיום שהאונס, האיום, ההשפעה הבלתי הוגנת או התחבולה חדלו לפעול על המצווה, או מהיום שנודע למצווה על התרמית או הטעות, והיה בידי המצווה לבטל את הצוואה ולא עשה כן, לא יהיה עוד באותו פגם כדי ביטול הוראת הצוואה או תיקונה. 

 32. טעות סופר וכו' [תיקון: תשנ"ח]

נפלה בצוואה טעות סופר או טעות בתיאורו של אדם או של נכס, בתאריך, במספר, בחשבון או כיוצא באלה, ואפשר לקבוע בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה, יתקן את הטעות הרשם לעניני ירושה, או בית המשפט כאשר הענין הועבר אליו לפי סעיף 67א. 

 33. צוואה סתומה וכו' 

הוראת צוואה שאין לראות מתוכה למי ציווה המצווה או מה ציווה או שאין להבין משמעותה - בטלה. 

 34. צוואה בלתי חוקית וכו' 

הוראת צוואה שביצועה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי - בטלה. 

 35. צוואה לטובת עדים וכו' 

הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה -בטלה. 

 36. ביטול על ידי המצווה 

(א) המצווה רשאי לבטל צוואתו, אם על ידי ביטול במפורש באחת הצורות לעשיית צוואה, ואם על ידי השמדת הצוואה; השמיד המצווה את הצוואה, חזקה עליו שהתכוון בכך לבטלה. 

(ב) צוואה חדשה, אף אם אין בה ביטול מפורש של צוואה קודמת, רואים אותה כמבטלת את הקודמת במידה שהוראות הצוואה החדשה סותרות את הוראות הצוואה הקודמת, זולת אם אין בצואוה החדשה אלא הוספה על האמור בצוואה הקודמת. 

 37. תחולה 

לענין סימן זה "הוראת צוואה" - גם הצוואה כולה, חלק ממנה ותנאי מתנאיה במשמע. 

 38. ביטול מקצת הצוואה 

(א) נקבע בצוואה דבר בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי כתנאי לזכיה או כחיוב לפי סעיף 45, בטל התנאי או החיוב, ואין בכך כדי לבטל את הזכיה שהיתה מותנית או שהחיוב היה מוטל עליה. 

(ב) בטלים חלק, הוראה או תנאי של צוואה שלא כאמור בסעיף קטן (א), אין בכך כדי לבטל שאר חלקיה, הוראותיה או תנאי אלא במידה שנראה לבית המשפט שהם קשורים קשר בל ינתק במה שבטל או שהמצווה לא היה רוצה בהם בלעדיו. 

 39. הצורך בצו קיום צוואה 

אין לתבוע זכויות על פי צוואה ואין להיזקק לה כצוואה אלא אם ניתן עליה צו קיום לפי הוראות הפרק החמישי. 

סימן ג': הוראות הצוואה 

 40. נושא הצוואה 

אדם רשאי לצוות לאחד או לאחדים - 

(1) כל עזבונו או חלק יחסי מכל עזבונו; 

(2) נכס מנכסי עזבונו או טובת הנאה מעזבונו (בחוק זה - מנה). 

 41. יורש במקום יורש [תיקון: תשמ"ה] 

(א) המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אם לא זכה הראשון; השני יזכה אם מת הראשון לפני המצווה או שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מן המגיע לו שלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש. 

(ב) זכה השני, דינו כדין מי שהמצווה ציווה לו לכתחילה. 

(ג) על דרך זו רשאי המצווה לצוות גם ליותר משניים. 

 42. יורש אחר יורש 

(א) המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אחרי שזכה הראשון; השני יזכה במות הראשון או בהתקיים התנאי או בהגיע המועד שנקבע לכך בצוואה, הכל לפי המוקדם יותר. 

(ב) הראשון רשאי לעשות במה שקיבל כבתוך שלו, והשני לא יזכה אלא במה ששייר הראשון; אולם אין הראשון יכול לגרוע מזכותו של השני על ידי צוואה. 

(ג) השני יזכה אם היה כשר לרשת את המצווה בשעת זכייתו, אף אם לא היה כשר לכך במות המצווה; מת השני לפני שעת זכייתו או שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מן המגיע לו, הוראת הצוואה לטובתו מתבטלת. 

(ד) הוראת צוואה על דרך זו ליותר משניים - בטלה, זולת הוראה לטובתו של מי שהיה בחיים בשעת עשיית הצוואה. 

 43. יורש על תנאי דוחה 

(א) המצווה רשאי לצוות שיורש יזכה בהתקיים תנאי או בהגיע מועד. 

(ב) לא נתקיים התנאי או לא הגיע המועד לפני מות המצווה, יתנהל העזבון על ידי מנהל עזבון עד שיתקיים התנאי או שיגיע המועד או עד שיתברר שהתנאי לא יוכל עוד להתקיים; והוא הדין כשציווה המצווה לתאגיד שעדיין אינו כשר לרשת בהתאם לסעיף 4. 

(ג) לא קבע המצווה מי יזכה אם יתברר שהתנאי לא יוכל עוד להתקיים, יזכו היורשים על פי דין. 

 44. יורש על תנאי מפסיק 

(א) המצווה רשאי לצוות שיורש יחדל מלזכות בהתקיים תנאי או בהגיע מועד. 

(ב) לא קבע המצווה מי יזכה בהתקיים התנאי או בהגיע המועד, יזכו יורשיו על פי דין כיורשים אחרי אותו יורש בהתאם להוראות סעיף 42. 

 45. חיובי יורש 

המצווה רשאי להורות בצוואתו דבר שיורש יהיה חייב לעשותו, או להימנע מעשותו, במה שקיבל מן העזבון; מילויו של חיוב כזה יכול לדרוש כל מי שמעונין במילויו, ואם היה בדבר ענין לציבור - גם היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו. 

 46. צוואה וירושה על פי דין 

ציווה המצווה חלק יחסי מכל עזבונו לאחד מיורשיו על פי דין, יבוא חלק זה במקום המגיע לאותו יורש על פי דין ולא בנוסף לכך. 

 47. מנה וחלק בעזבון 

ציווה המצווה מנה למי שיורש על פי דין או למי שזוכה בחלק יחסי מכל העזבון על פי הצוואה, תבוא המנה בנוסף על החלק בעזבון ולא במקומו. 

 48. יורשים שלא נקבעו חלקיהם 

ציווה המצווה לאחדים ולא קבע חלקיהם, יחלקו בשווה. 

 49. יורש שמת לפני המוריש [תיקון תשמ"ה] 

זוכה על פי צוואה שמת לפני המצווה, ולא קבע המצווה אדם אחר שיזכה במקומו - אם בשעת מות המצווה נשארו צאצאים של אותו זוכה, יזכו הם לפי כללי החלוקה שבירושה על פי דין; בכל מקרה אחר הוראת הצוואה לטובת אותו זוכה מתבטלת. 

 50. יורש פסול ויורש שהסתלק [תיקון: תשמ"ה] 

זוכה על פי צוואה שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מן המגיע לו, שלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש, ולא קבע המצווה אדם אחר שיזכה במקומו, הוראת הצוואה לטובתו מתבטלת. 

 51. מנה של נכס מסויים 

(א) ציווה המצווה נכס מסויים, יזכה בו הזוכה כמות שהיה הנכס במות המצווה. 

(ב) אין הזוכה זכאי לדרוש מן היורשים האחרים סילוקו של שעבוד ששועבד בו הנכס על ידי המצווה. 

(ג) אין הזוכה זכאי לפיצוי מן היורשים האחרים אם במות המצווה לא היה הנכס בין נכסיו. 

(ד) פירות הנכס ויציאותיו עד מות המצווה הם לחשבון העזבון, מאז ואילך הם לחשבונו של הזוכה, זולת אם זכה בנכס במועד מאוחר יותר. 

 52. מנה של נכס בלתי מסויים 

ציווה המצווה נכס בלתי מסויים, זכאי הזוכה לנכס מסוג בינוני. 

 53. כפיפות להוראות הצוואה 

הוראות הסעיפים 41עד 52, פרט לסעיף 42(ד), חלות במידה שאין בצוואה הוראות אחרות. 

 54. פירוש הצוואה 

(א) מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה - כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות. 

(ב) צוואה הניתנת לפירושים שונים, הפירוש המקיים אותה עדיף על פירוש שלפיו היא בטלה. 

(ג) צוואה יכול שתהיה בלשון מתנה, מחילה או הודאה או בכל לשון אחרת. 

 55. מעין צוואה 

איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינה נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש. 

פרק 

רביעי:מזונות מן העזבון 

 56. הזכות למזונות 

הניח המוריש בן-זוג, ילדים או הורים והם זקוקים למזונות, זכאים הם למזונות מן העזבון לפי הוראות פרק זה, בין בירושה על פי דין ובין בירושה על פי צוואה. 

 57. גדרי הזכות למזונות [תיקון: תשכ"ט] 

(א) הזכות למזונות היא - 

(1) לבן-זוגו של המוריש - כל זמן אלמנותו, אולם רשאי בית המשפט לתת מענק חד-פעמי לאלמנת המוריש הנישאת שנית אם נראה לבית המשפט לעשות כן בנסיבות הענין ובשים לב לזכויות ילדי המוריש; 

(2) לילדי המוריש - עד גיל 18, לילד נכה - כל זמן נכותו, לילד שהוא חולה נפש - כל עוד הוא חולה נפש, ולילד מפגר - כמשמעותו בחוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ט-1969. 

(3) לילד בגיר של המוריש שבית המשפט ראה לפי הנסיבות שמן הראוי לקבוע לו מזונות - עד גיל 23. 

(4) להורי המוריש שהדאגה לפרנסתם היתה עליו ערב מותו - כל ימי חייהם. 

(ב) בן הזוג שערב מות המוריש נשללה ממנו זכותו לקבל מזונות ממנו, אינו זכאי למזונות מעזבונו. 

(ג) איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, זכאי הנשאר בחיים למזונות מן העזבון כאילו היו נשואים זה לזה. 

(ד) ילד, לענין מזונות - לרבות ילד שנולד אחרי מות המוריש, ילד שלא מנישואין, ילד מאומץ, וכן נכד של המוריש שנתייתם לפני מות המוריש או שהדאגה לפרנסתו היתה על המוריש ערב מותו ואין הוריו יכולים לספק לו מזונותיו. 

 58. הוצאות הכשרה למשלח יד 

מזונות מן העזבון - לרבות הוצאות הכשרתו של הזכאי למשלח יד. 

 59. קביעת המזונות 

בקביעת הזכות למזונות ומידתם יתחשב בית המשפט, בין השאר: 

(1) בשווי העזבון; 

(2) במה שהזכאי למזונות עשוי לקבל מן העזבון כיורש על פי דין או כזוכה על פי צוואה. 

(3) ברמת החיים של המוריש ושל הזכאי למזונות כפי שהיתה ערב מות המוריש, ובשינוי שחל בצרכיו של הזכאי עקב מות המוריש; 

(4) ברכושו של הזכאי למזונות; 

(5) בהכנסתו של הזכאי למזונות מכל מקור שהוא, ובלבד שלגבי בן-זוגו של המוריש לא יתחשב בית המשפט בהכנסתו מעבודתו או ממשלח ידו אלא במידה שהכנסה כזאת שימשה גם ערב מות המוריש לפרנסת המשפחה או לפרנסת בן-הזוג; 

(6) במזונות שהזכאי יכול לקבל על פי הסעיפים 2או 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 2; 

(7) לגבי בן-זוגו של המוריש - במה שמגיע לו על-פי עילה הנובעת מקשר האישות, לרבות מה שהאשה מקבלת על פי כתובה. 

 60. בקשה לקביעת המזונות [תיקון: תשנ"ה]

(א) בקשה לקביעת מזונות תוגש לבית המשפט לפני חלוקת העזבון; אולם בית המשפט רשאי להיזקק לבקשה שהוגשה תוך ששה חודשים לאחר חלוקת העזבון אם ראה שהנסיבות מצדיקות זאת. 

(ב) בית המשפט רשאי לפסוק מזונות למפרע החל ממות המוריש; וכן רשאי הוא לפסוק מזונות זמניים עד לגמר בירור הבקשה. 

(ג) בטל 

 61. דרכי סיפוק המזונות 

(א) בית המשפט יקבע את סיפוק המזונות בהקצבות חוזרות, אולם רשאי הוא לקבעו בתשלום חד-פעמי או מקצתו בצורה האחת ומקצתו בצורה האחרת, אם ראה שהנסיבות מצדיקות זאת. 

(ב) בית המשפט רשאי לקבוע את הדרכים לסיפוק המזונות ובין השאר - 

(1) מי יספק את מזונות ולידי מי יסופקו; 

(2) הבטחת המזונות על ידי הפקדה, השקעה, ביטוח קצב, שעבוד או באופן אחר. 

(ג) בית המשפט רשאי להתנות את סיפוק המזונות בתנאים אם ראה שהנסיבות מצדיקות זאת. 

(ד) נקבעו הקצבות חוזרות, רשאי כל צד, בכל עת לבקש שינוי הדרכים או התנאים לסיפוקן או לבקש החלפתן בתשלום חד-פעמי. 

 62. גילוי עובדות ושינוי נסיבות 

(א) נקבעו מזונות, רשאי הזכאי למזונות לבקש הגדלתם ורשאים היורשים לבקש הקטנתם או ביטולם ולבקש החזרתו של תשלום-חד פעמי, כולו או מקצתו, הכל לפי הענין, אם נתגלו עובדות שהיו קיימות בשעת קביעת המזונות ולא היו ידועות למבקש אותה שעה. 

(ב) נקבעו הקצבות חוזרות, רשאי הזכאי למזונות לבקש הגדלתן ורשאים היורשים לבקש הקטנתן או הפסקתן אם השתנו הנסיבות שהיו קיימות בשעת קביעתן, ובלבד שבקשה לפי סעיף קטן זה לא תוגש לבית המשפט לפני תום שנה מיום החלטתו הקודמת ושבית המשפט רשאי שלא להיזקק לשינוי בנסיבות שהמבקש יכול היה לצפות מראש בשעת הדיון הקודם. 

(ג) אין לחייב יורש לפי סעיף זה בתשלום מזונות אלא כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון, ואם קיבל מנכסי העזבון בתום לב - כדי שוויו של מה שנשאר בידו; ואין לחייב זכאי למזונות בהחזרת תשלום חד-פעמי שקיבל, אלא כדי שוויו של מה שקיבל, ואם קיבל בתום לב - כדי שוויו של מה שנשאר בידו. 

 63. הרחבת העזבון לצרכי מזונות 

(א) לא היה בעזבון כדי סיפוק מזונות לכל הזכאים להם, רשאי בית המשפט לראות כחלק מן העזבון מה שנתן המוריש בלי תמורה נאותה תוך שנתיים לפני מותו, למעט מתנות ותרומות הניתנות לפי הנהוג בנסיבות הענין. 

(ב) בית המשפט רשאי לחייב את המקבל להחזיר לעזבון או לשלם מזונות כדי שוויו של מה שנשאר בידו בזמן מות המוריש, ואם קיבל שלא בתום-לב - כדי שוויו של מה שקיבל. 

(ג) המקבל רשאי להפחית את התמורה שנתן או שוויה ממה שעליו להחזיר או לשלם. 

 64. סדר העדיפות בין הזכאים 

לא היה בעזבון כדי סיפוק המזונות לכל הזכאים להם, רשאי בית המשפט, לפי הנסיבות, לחלקם ביניהם או לפסוק מזונות לאלה הנראים לו כזקוקים להם ביותר. 

 65. עסקאות בזכות למזונות 

(א) הסכם בדבר מזונות לפי פרק זה וויתור עליהם, אם נעשו בחיי המוריש - בטלים, ואם נעשו אחרי מותו, טעונים אישור בית המשפט. 

(ב) הוראת צוואה השוללת או מגבילה זכות למזונות לפי פרק זה - בטלה. 

(ג) זכות למזונות לפי פרק זה אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול ואינה עוברת בירושה. 

פרק חמישי: 

צו ירושה וצו קיום צוואה 

 65א. ממונה ארצי [תיקון: תשנ"ח]

(א) האפוטרופוס הכללי, כמשמעותו בסעיף 2 לחוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח-1978 3, יהיה ממונה ארצי לעניני ירושה (להלן -הממונה הארצי), והמשנה לאפוטרופוס הכללי יהיה משנה לממונה הארצי.

(ב) כל אחד מסגני האפוטרופוס הכללי, הכשיר להיות שופט של בית משפט שלום, יהיה רשם לעניני ירושה.

(ג) שר המשפטים רשאי למנות, נוסף על הרשמים לפי סעיף קטן(ב), עובד המדינה שהאפוטרופוס הכללי ממונה עליו, הכשיר להיות שופט של בית משפט שלום, לרשם לעניני ירושה.

(ד) שר המשפטים יקבע, בהודעה ברשומות, את אזורי פעולתם של הרשמים לעניני ירושה. 

(ה) שמות סגני האפוטרופוס הכללי שהם רשמים לעניני ירושה לפי הוראות סעיף קטן (ב) ושמות הרשמים לעניני ירושה שמונו לפי סעיף קטן (ג) יפורסמו ברשומות. 

 66. הצהרת על זכויות היורשים [תיקון: תשנ"ח]

(א) הרשם לעניני ירושה רשאי להצהיר על זכויות היורשים: בירושה על פי דין - על ידי צו ירושה; בירושה על פי צוואה - על ידי צו קיום צוואה (להלן - צו קיום). 

(ב) ציווה המוריש חלק מנכסיו, יינתן על אותו חלק צו קיום, ועל הנותר - צו ירושה. 

 67. הגשת התנגדויות [תיקון: תשנ"ח]

הוגשה בקשה לצו ירושה או לצו קיום, יודיע על כך הרשם לעניני ירושה ברבים ויקבע זמן מתאים שלא יפחת משבועיים להגשת התנגדויות; כל המעונין בדבר רשאי להגיש התנגדות לרשם לעניני ירושה תוך הזמן שנקבע וכל עוד לא ניתן הצו. 

 67א. מתן צו ירושה וצו קיום על ידי בית המשפט [תיקון: תשנ"ח]

(א) על אף האמור בסעיף 66(א), בקשה לצו ירושה או לצו קיום שהוגשה לרשם לעניני ירושה תועבר לבית המשפט בכל אחד מאלה: 

(1) הוגשה התנגדות לבקשה; 

(2) המדינה או מוסד ממוסדותיה הם צד לבקשה; 

(3) היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו ראו לנכון ליזום הליך לענין הבקשה או להצטרף להליך; 

(4) האפוטרופוס הכללי מייצג בבקשה חסוי, קטין או נעדר; 

(5) הצוואה נושא הבקשה היא צוואה בעל פה כמשמעותה בסעיף 23; 

(6) בצוואה נושא הבקשה קיים פגם או חסר כמשמעותו בסעיף 25; 

(7) על הירושה חלות הוראות הפרק השביעי; 

(8) הרשם לעניני ירושה ראה לנכון להעביר את הבקשה לבית המשפט. 

(ב) בקשה שהדיון בה הועבר לבית המשפט לפי סעיף קטן (א), יראו אותה כתובענה לפי סעיף 1 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 4, ובית המשפט רשאי להצהיר על זכויות היורשים כאמור בסעיף 66. 

(ג) נתן בית המשפט צו ירושה או צו קיום לפי סעיף זה, יועבר העתק הצו לרשם לעניני ירושה לשם רישום לפי סעיף 73ד." 

 68. ראיות [תיקון: תשנ"ח]

(א) עובדת מותו של אדם וזמן מותו טעונים הוכחה בתעודת מוות או בהצהרת מוות, זולת אם התיר בית המשפט, או הרשם לעניני ירושה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להוכיחם באופן אחר. 

(ב) צוואה, למעט צוואה בעל-פה, טעונה הוכחה בהגשת המקור; הוכח שהמקור נשמד בדרך או כניסות שאין בהם כדי לבטל את הצוואה, או שאי-אפשר להגיש את המקור, רשאי בית המשפט להתיר הוכחת הצוואה בהגשת העתק או באופן אחר. 

 69. תכנם של צו ירושה וצו קיום 

(א) צו ירושה יצהיר על שמות היורשים ועל חלקו היחסי של כל אחד מהם בעזבון. 

(ב) צו קיום יצהיר שהצוואה היא בת-תוקף חוץ מהוראותיה שבית המשפט מצא שהן בטלות. 

 70. שינויים לאחר מות המוריש 

(א) מת יורש אחרי מות המוריש ולפני מתן הצו, או שחל באותה תקופה שינוי אחר, יפרט הצו את הפרטים האמורים בסעיף 69 כמצבם בזמן מתן הצו. 

(ב) נתמנה מנהל עזבון, יצויין הדבר בצו הירושה או בצו הקיום. 

 71. כוחם של צו ירושה וצו קיום 

צו ירושה וצו קיום כוחם יפה כלפי כל העולם כל עוד לא תוקנו או בוטלו. 

 72. תיקון וביטול של צו ירושה ושל צו קיום.[תיקון: תשמ"ה, תשנ"ח]

(א) נתן רשם לעניני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו;ואולם ראה רשם לעניני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט. 

(ב) תוקן או בוטל צו ירושה או צו קיום לפי הוראות סעיף קטן (א), יודיע על כך הרשם לעניני ירושה ברבים וליורשים על פי דין או לנהנים על פי הצוואה. 

 73. הגנת רוכש בתום לב 

מי שרכש זכות בתום לב ובתמורה בסמכו על צו ירושה או על צו קיום שהיה בר-תוקף אותה שעה, או מי שקיים חיוב בתום לב בסמכו כאמור, אין לבטל זכותו או לחייבו שנית אף אם הצו תוקן או בוטל לאחר מכן. 

 73א. סמכויות הממונה הארצי ומשנהו 

(א) הממונה הארצי יקבע את נוהלי עבורתם של הרשמים לעניני ירושה. 

(ב) הסמכויות הנתונות לממונה הארצי לפי חוק זה נתונות גם למשנה לממונה הארצי;הממונה הארצי רשאי לתת למשנה לממונה הארצי הנחיות לענין הפעלת סמכויותיו. 

 73ב. אי-תלות 

(א) במילוי תפקידו לפי חוק זה אין על רשם לעניני ירושה מרות זולת מרותו של הדין. 

(ב) רשם לעניני ירושה לא ישמש כבא-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה בענין שבו טיפל בכל הליך משפטי לפי חוק זה. 

 73ג. סמכויות חקירה 

לרשם לעניני ירושה יהיו הסמכויות הנתונות לועדת חקירה לפי סעיפים 9עד 11 לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968 5, ככל שהדבר דרוש למילוי תפקידו לפי חוק זה. 

 73ד. מרשם ארצי 

הממונה הארצי ינהל מרשם ארצי של צווי ירושה וצווי קיום, של בקשות לצווי ירושה ולצווי קיום ושל צוואות שהופקדו לפי סעיף 21; פרטי המרשם ודרכי ניהולו ייקבעו בתקנות. 

 74. הוצאות [תיקון: תשנ"ח]

ההוצאות הכרוכות בהליכים לפי פרק זה, בסכום שיקבע בית המשפט או הרשם לעניני ירושה, יחולו על העזבון אם לא הורה בית המשפט או הרשם לעניני ירושה שיחולו, כולן או מקצתן, על צד אחר. 

 75. מסירת צוואה לרשם לעניני משפחה [תיקון: תשנ"ה, תשנ"ח]

(א) מי שיש בידו צוואה חייב למסרה, במקור או בהעתק מאושר, לרשם לעניני ירושה מיד לאחר שנודע לו על מות המצווה. 

(ב) המפר הוראות סעיף זה, דינו - מאסר שלושה חדשים. 

 76. הודעה על צוואה [תיקון: תשנ"ח]

הופקדו צוואה או זכרון דברים על צוואה שבעל פה אצל רשם לעניני ירושה או נמסרה לו צוואה לפי סעיף 75, ולא הוגשה בקשה לקיום הצוואה תוך שלושה חודשים לאחר מות המצווה או לאחר מסירת הצוואה כאמור, הכל לפי המאוחר יותר, ימסור הרשם לעניני ירושה הודעה על כך לזכאים לפי הצוואה ויודיע על כך ברבים;פרטי ההודעה ברבים ייקבעו בתקנות. 

פרק שישי: הנהלת 

העזבון וחלוקתו 

סימן א': שמירת 

העזבון 

 77. אמצעים לשמירת העזבון 

בכל עת לאחר מות המוריש וכל עוד לא נתמנה מנהל עזבון רשאי בית המשפט, לפי בקשת מעונין בדבר או מיזמת עצמו, לנקוט אמצעים הנראים לו לשמירת העזבון או לשמירת זכויות בעזבון, לרבות עיכוב זמני של פעולות בנכסי העזבון, מתן צו למכירתם של נכסים פסידים שבעזבון ומינוי מנהל עזבון זמני. 

סימן ב' : 

מנהל עזבון 

 78. מינוי מנהל עזבון [תיקון: תשנ"ח]

(א) בית המשפט רשאי, לפי בקשת מעונין בדבר, למנות, בצו, מנהל עזבון. 

(ב) היתה הבקשה בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר, תוגש הבקשה לרשם לעניני ירושה;הוגשה בקשה כאמור, רשאי הרשם לעניני ירושה למנות בצו מנהל עזבון, ויהיו לו, לענין המינוי, הסמכויות הנתונות לבית המשפט לפי סעיף 89.

 79. כשרות להתמנות 

למנהל עזבון יכול להתמנות יחיד או תאגיד או האפוטרופוס הכללי. 

 80. הסכמה [תיקון:תשנ"ח]

לא יתמנה למנהל עזבון אלא מי שהודיע לבית המשפט או לרשם לעניני ירושה, לפי הענין על הסכמתו לכך. 

 81. הוראת המוריש [תיקון: תשנ"ח]

קבע המוריש בצוואתו אדם שיבצע צוואתו או שינהל עזבונו, ימנה בית המשפט או הרשם לעניני ירושה, לפי הענין, אותו אדם כמנהל עזבון, זולת אם אינו יכול או אינו מסכים לקבל את המינוי או שבית המשפט או הרשם לעניני ירושה משוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיש סיבות מיוחדות שלא למנותו. 

 81א. הליכים בבית המשפט [תיקון: תשנ"ח]

נתמנה מנהל עזבון לפי סעיף 78(ב) או לפי סעיף 81, יימשכו ההליכים לפי פרק זה בבית המשפט. 

 82. תפקידים 

מנהל עזבון חייב, בכפוף להוראות בית המשפט, לכנס את נכסי העזבון, לנהל את העזבון, לסלק את חובות העזבון, לחלק את יתרת העזבון בין היורשים, לפי צו ירושה או צוואה מקויימת, ולעשות כל דבר אחר הדרוש לביצועם של צו ירושה או צוואה מקויימת. 

 83. הוראות בית משפט 

בית המשפט רשאי, בכל עת, לפי בקשת מעונין בדבר או מיזמת עצמו, לתת למנהל עזבון הוראות בכל דבר הנוגע למילוי תפקידיו. 

 84. פרטת עזבון [תיקון: תשמ"ה] 

(א) בהקדם האפשרי ולא יאוחר מששים יום לאחר מינוי יגיש מנהל העזבון לאפוטרופוס הכללי פרטה של נכסי העזבון ושל חובותיו ויאמת בתצהיר שלפי מיטב ידיעתו הפרטה שלמה. 

(ב) הוגשה פרטה ולאחר מכן נתגלו נכסים או חובות נוספים, יגיש מנהל העזבון, תוך ארבעה עשר יום מן היום שנתגלו, תוספת פרטה ויאמתה כאמור בסעיף קטן(א). 

(ג) האפוטרופוס הכללי רשאי, אם ראה סיבות מצדיקות, להאריך את התקופות להגשת פרטה או תוספת פרטה. 

 85. שומה [תיקון: תשמ"ה] 

בית המשפט רשאי להורות - 

(1) שמנהל העזבון יגיש לאפוטרופוס הכללי, במועד שקבע, שומת נכסי העזבון ערוכה לתאריך שקבע בית המשפט; 

(2) שהשומה האמורה תיערך על ידי שמאי או על ידי אדם אחר שקבע בית המשפט. 

 85א. השקעת כספים [תיקון: תשל"ו] 

כספי העזבון שאינם דרושים לצרכי הנהלתו השוטפים, חייב מנהל העזבון להחזיקם או להשקיעם כדרוש לשם שמירת הקרן והבטחת פירות; שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות דרכים להשקעת כספי עזבון, שיהיו חובה על מנהל עזבון. 

 86. חשבונות, דו"ח ומתן ידיעות [תיקון: תשמ"ה] 

מנהל עזבון חייב, בכל עניני העזבון, לנהל חשבונות, להגיש לאפוטרופוס הכללי דין וחשבון כפי שיורה ולפחות אחת לשנה ובפקיעת משרתו, ולמסור לאפוטרופוס הכללי ידיעות מלאות לפי דרישתו. 

 87. בדיקת דו"חות [תיקון: תשמ"ה] 

שר המשפטים רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות בדבר אופן בדיקת הפרטה והדו"חות בידי האפוטרופוס הכללי ורשאי הוא לקבוע סוגי דו"חות שהאפוטרופוס הכללי יהיה פטור מבדיקתם, בתנאים שייקבעו. 

 88. אחריות 

מנהל עזבון אחראי לנזק שנגרם עקב הפרת חובתו כמנהל עזבון; בית המשפט רשאי לפטרו מאחריותו, כולה או מקצתה, עם פעל בתום לב ונתכוון למילוי תפקידיו; מנהל עזבון אינו נושא באחריות אם פעל בתום לב לפי הוראות בית המשפט. 

 89. ערובה 

(א) בית המשפט, רשאי, לפני מינויו של מנהל עזבון או אחרי כן, לדרוש שמנהל העזבון ישעבד נכסים או יתן ערובה אחרת להבטחת מילוי תפקידיו וחובותיו, ורשאי בית המשפט, בכל עת, לדרוש ערובה נוספת או לשחרר ערובה שניתנה, כולה או מקצתה. 

(ב) הורה המוריש בצוואתו שמבצע צוואתו או מנהל עזבונו לא יחוייב לתת ערובה, או שציין בצוואתו אדם שיבצע צוואתו או ינהל עזבונו ולא הורה שעליו לתת ערובה, לא ידרוש בית המשפט ממנהל העזבון שיתן ערובה אלא אם שוכנע, מטעמים שיירשמו, שהיו סיבות מיוחדות לעשות כן. 

 90. מימוש הערובה 

ערובה לפי סעיף 89 תינתן לזכות האפוטרופוס הכללי, והוא מוסמך לייצג את הזכאים בכל הנוגע למימושה. 

 91. שכר [תיקון: תשנ"ח]

בית המשפט רשאי לפסוק למנהל עזבון שכר לפי כללים שקבע שר המשפטים בתקנות. 

 92. פקיעת המשרה 

(א) מנהל עזבון רשאי, על ידי הודעה בכתב לבית המשפט, להתפטר מתפקידו; ההתפטרות אינה תופסת אלא אם בא עליה אישור בית המשפט ומן היום שנקבע לכך באישור. 

(ב) בית המשפט רשאי, לפי בקשת מעונין בדבר או מיזמת עצמו, לפטר מנהל עזבון אם לא מילא תפקידו כראוי או אם ראה בית המשפט סיבה אחרת לפיטוריו. 

(ג) משרתו של מנהל עזבון פוקעת אם אישר בית המשפט שסיים תפקידו ומן היום שנקבע לכך באישור. 

 93. מנהלים אחדים [תיקון: תשנ"ח] 

מינה בית המשפט או הרשם לענייני ירושה שני מנהלי עזבון או יותר, יחולו ההוראות הבאות, זולת אם הורה בית המשפט אחרת: 

(1) מנהלי העזבון חייבים לפעול תוך הסכמה; בענין שדעותיהם חלוקות, יפעלו כפי שיחליט בית המשפט; 

(2) פעולה של אחד או של אחדים ממנהלי העזבון טעונה הסכמת האחרים או אישור בית המשפט, מראש או למפרע; 

(3) בענין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד ממנהלי העזבון לפעול על דעת עצמו; 

(4) כל מנהל עזבון אחראי לפעולת חבריו זולת אם התנגד לה או לא ידע עליה; 

(5) נתפנה מקומו של אחד ממנהלי העזבון או שחדל לפעול, זמנית או לצמיתות,חייבים אחרים להודיע על כך מיד לבית המשפט, והם חייבים ומוסמכים להמשיך בתפקידיהם כל עוד לא הורה בית המשפט אחרת. 

 94. הגנת צד שלישי 

פעולה של מנהל עזבון הטעונה הסכמה או אישור לפי סעיף 2)93) תהא בת-תוקף גם באין הסכמה או אישור כזה אם נעשתה כלפי אדם שלא ידע ולא היה עליו לדעת שהיא טעונה הסכמה או אישור. 

 95. הוראות המוריש 

נתן המוריש בצוואתו הוראות בענין מן העניינים הנתונים לפי סימן זה לשיקול דעתו של בית המשפט, יפעל בית המשפט בהתאם להוראות אלה, זולת אם שוכנע, מטעמים שיירשמו, שהיו סיבות מיוחדות לסטות מהן. 

 96. האפוטרופוס הכללי כמנהל עזבון 

נתמנה האפוטרופוס הכללי כמנהל עזבון, לא יחולו הוראות הסעיפים 84,80 עד 91. 

סימן ג': 

ניהול העזבון על ידי מנהל עזבון 

 97. סמכויות מנהל העזבון 

מנהל העזבון מוסמך לעשות כל הדרוש למילוי תפקידיו; את הפעולות המנויות להלן אין הוא מוסמך לעשות בלי שבית המשפט אישרן תחילה: 

(1) העברה, שעבוד,חלוקה או חיסול של יחידה משקית בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, או של דירה; 

(2) השכרה שחוקי הגנת הדייר חלים עליה; 

(3) פעולה שתקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל על פי חוק; 

(4) מתן ערובה; 

(5) כל פעולה אחרת שקבע אותה בית המשפט, בצו המינוי או לאחר מכן, כטעונת אישור כאמור. 

 98. כינוס נכסי העזבון 

מנהל העזבון רשאי לדרוש שנכסי העזבון יימסרו לו ושחובות שהגיעו למוריש יסולקו לו, וידו בזה כיד המוריש; 

 99. הזמנת נושים 

(א) מנהל העזבון חייב להזמין את נושי המוריש להודיע לו בכתב על תביעותיהם; ההזמנה תפורסם ברבים ולמתן ההודעה תיקבע תקופה של שלושה חדשים לפחות מיום הפרסום. 

(ב) בית המשפט רשאי לפטור את מנהל העזבון מן החובה להזמין את הנושאים, אם ראה שבנסיבות הענין אין הצדקה להזמינם. 

(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מחובת מנהל העזבון לסלק חובות העזבון שעליהם נודע לו בדרך כל שהיא. 

 100. במה מסלקים חובות העזבון 

(א) לסילוקם של חובות העזבון ישתמש מנהל העזבון בראש ובראשונה בכספים הנמצאים בעזבון. 

(ב) במידה שסילוק החובות מצריך מימוש של נכסי עזבון, יציע אותם מנהל העזבון תחילה ליורשים ויתן להם שהות סבירה לרכשם במחיר שאינו נופל ממחיר השוק. 

(ג) ציווה המוריש נכס מסויים לפלוני, לא ימומש אותו נכס כל עוד אפשר לסלק חובות העזבון מתוך נכסי עזבון אחרים. 

(ד) בית המשפט רשאי לתת למנהל העזבון הוראות שונות מהוראות סעיף זה, ורשאי הוא להורות לו שמכירתם של נכסי עזבון תהיה בדרך שנכסים כאלה נמכרים בהוצאה לפועל או בדרך אחרת שיקבע. 

 101. חובות מובטחים 

חוב מחובות המוריש שהיה מובטח ערב מותו, אין הוראות חוק זה פוגעות בגבייתו מתוך הבטוחה. 

 102. חובות בעתיד וחובות על תנאי 

חוב מחובות המוריש שלא הגיע זמן פרעונו וחוב על תנאי רשאי בית המשפט, אם ראה סיבה לכך, להורות שיובטח או שיסולק כפי שיקבע, אף לפני זמן הפרעון או בטרם התקיים התנאי. 

 103. הוצאות ניהול חשבון 

הוצאות ניהול העזבון, לרבות שכרו של מנהל העזבון, יחולו על העזבון אם לא הורה בית המשפט שיחולו, כולן או מקצתן, על צד אחר. 

 104. סדר עדיפות בין חובות העזבון [תיקון: תשל"ג] 

(א) הסכומים הבאים (בחוק זה - חובות העזבון) יסולקו לפי סדר עדיפות זה: 

(1) ההוצאות הכרוכות בהלווית המוריש, בקבורתו ובהצבת מצבה על קברו לפי הנהוג באותן נסיבות; 

(2) ההוצאות של צו ירושה, של צו קיום ושל ניהול העזבון במידה שהן חלות על העזבון; 

(3) החובות שהמוריש היה חייב ערב מותו ולא נתבטלו במותו (בחוק זה -חובות המוריש) לרבות המגיע לאשתו על פי כתובה במידה שסכום הכתובה אינו עולה על סכום סביר; 

(4) המגיע לבן-זוגו של המוריש על פי עילה הנובעת מקשר האישות, פרט לכתובה כאמור בפסקה (3) והמגיע לבן זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, או לפי הסכם ממון כמשמעותו באותו חוק. 

(ב) חובות העזבון בעלי עדיפות שווה יסולקו לפי יחס הסכומים שלהם. 

(ג) עדיפותם של מסים ותשלומי חובה אחרים תהיה בהתאם להוראות החוקים הדנים בהם. 

(ד) חובות העזבון עדיפים על מזונות מן העזבון. 

 105. בירורם וסילוקם של חובות 

(א) היה מקום להניח שיהיה בעזבון כדי סילוק כל חובות העזבון, רשאי מנהל העזבון לסלק חובות גם לפני גמר בירורם של שאר החובות. 

(ב) קיים חשש שלא יהיה בעזבון כדי סילוק כל חובות העזבון, לא יסלק מנהל העזבון אלא חובות שבית המשפט התיר סילוקם, במלואם, בחלקם או בשיעורים, הכל כפי שהורה בית המשפט. 

(ג) לענין סעיף זה "חובות העזבון" - גם מזונות מן העזבון במשמע. 

 106. פשיטת רגל של העזבון 

התברר שאין בעזבון כדי סילוקם של כל חובות העזבון, חייב מנהל העזבון להגיש בקשה למתן צו ניהול העזבון בפשיטת רגל לפי דיני שפיטת רגל, אם לא ציווה בית המשפט על דרך אחרת של חיסול העזבון. 

סימן ד': 

חלוקת העזבון על ידי מנהל עזבון 

 107. מועד החלוקה 

(א) אחרי סילוקם של חובות העזבון ושל המזונות מן העזבון תחולק יתרת העזבון בין היורשים. 

(ב) אין לחלק את יתרת העזבון כל עוד לא עברה התקופה שנקבעה בהזמנת הנושים; ואין לחלקה כל עוד לא נקבעו הזכויות התלויות, לפי סעיף 3(ב), בלידתו של אדם. 

(ג) בית המשפט רשאי, אם ראה שהעזבון מאפשר זאת, להתיר חלוקת מקצת העזבון עוד לפני סילוק חובות העזבון והמזונות מן העזבון ולפני תום המועדים לפי סעיף קטן (ב). 

(ד) הורה המוריש בצוואתו בדבר מועד מאוחר יותר לחלוקת העזבון, ינהגו לפי הוראות הצוואה, אם לא הורה בית המשפט לשנות את מועד החלוקה. 

 108. מגורים וכלכלה לזמן מעבר 

(א) מי שערב מות המוריש היה גר עמו בדירתו, בין שהמוריש היה בעל הדירה ובין ששכר אותה, רשאי להוסיף ולגור בה שלושה חדשים, ואם היה יורש - ששה חדשים לאחר מות המוריש, ורשאי הוא להשתמש, אותה תקופה, במטלטלי משק הבית המשותף במידה שהשתמש בהם ערב מות המוריש. 

(ב) מי שערב מות המוריש היה גר עמו ואותו זמן היתה כלכלתו על המוריש, רשאי לקבל כלכלתו מן העזבון חודש ימים לאחר מות המוריש. 

(ג) אין בזכויות לפי סעיף זה כדי לחייב אדם כלפי העזבון או לגרוע מחלקו של יורש בעזבון; ואין בהם כדי להוסיף על הוראות החוקים להגנת הדייר או לגרוע מהן, או לגרוע מהוראות בסעיף 115. 

 109. נושא החלוקה 

(א) נכסי העזבון יחולקו בין היורשים לפי שווים בזמן החלוקה. 

(ב) שבח הנכסים, פירותיהם וכל מה שבא במקום הנכסים ממות המוריש עד לחלוקת העזבון - של העזבון הם, והוא הדין לגבי פחת הנכסים ולגבי תשלומים המוטלים עליהם. 

(ג) לא היה בעזבון, אחרי סילוקם של חובות העזבון ושל המזונות מן העזבון, כדי כל המנות, יופחתו המנות לפי יחס שווין במות המצווה זולת אם היתה בצוואתו הוראה אחרת לענין זה. 

 110. חלוקה על פי הסכם 

(א) נכסי העזבון יחולקו בין היורשים על פי הסכם ביניהם או על פי צו בית המשפט. 

(ב) מנהל העזבון יציע ליורשים תכנית לחלוקה הנכסים וינסה להביאם לידי הסכמה. 

(ג) נעדר אחד היורשים ולא היה מיוצג כדין, יבוא אישורו של בית המשפט במקום הסכמתו. 

(ד) מתחלקים נכסי העזבון על פי הסכם בין היורשים, לא יחולו הוראות הסעיפים 112עד 117. 

 111. חלוקה על פי צו בית-המשפט 

(א) באין הסכם בין היורשים יחולקו נכסי העזבון ביניהם על פי צו בית המשפט. 

(ב) מנהל העזבון יביא לפני בית המשפט תכנית לחלוקת הנכסים. 

(ג) הורה המוריש בצוואתו כיצד יחולקו נכסי העזבון בין היורשים, ינהג בית המשפט לפי הוראות הצוואה, זולת אם שוכנע, מטעמים שיירשמו, שהיו סיבות מיוחדות לסטות מהן; באין הוראות כאלה בצוואת המוריש, ינהג בית המשפט לפי הכללים שבסעיפים 112עד 117. 

 112. חלוקת נכס כנגד נכס 

נכסי העזבון יחולקו בין היורשים ככל האפשר בעין, בשים לב לתועלת שנכס פלוני עשוי להביא ליורש פלוני ולערך הרגשי שיש לנכס פלוני לגבי יורש פלוני. 

 113. נכסים שאינם ניתנים לחלוקה 

(א) נכס שאינו ניתן לחלוקה ונכס שעל ידי חלוקה היה מאבד שיעור ניכר מערכו, לרבות יחידה בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, ולמעט משק חקלאי שסעיף 114 חל עליו - יימסר ליורש המרבה במחירו, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק; הסכום שהציע אותו יורש ייזקף על חשבון המגיע לו מן העזבון, ואם עלה על המגיע כאמור, ישלם היורש את הסכום העודף. 

(ב) לא הסכים אף יורש אחד לרכוש את הנכס כאמור בסעיף קטן (א), יימכר הנכס ודמי המכר יחולקו. 

(ג) בית המשפט רשאי להורות שהמכירה תהיה בדרך שנכסים כאלה נמכרים בהוצאה לפועל או בדרך אחרת שיקבע, ורשאי הוא לקבוע את תנאי התשלום לפי סעיף קטן (א) ותנאי תשלום דמי המכר לפי סעיף קטן (ב). 

 114. משק חקלאי 

(א) משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית - יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון 

(ב) באין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי, מה הם הנכסים המהווים את המשק החקלאי, מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו - יחליט בית המשפט לפני הנסיבות. 

(ג) היו שני יורשים או יותר, ובהם בן-זוגו של המוריש, מוכנים ומסוגלים לקיים את המשק החקלאי - בן זוגו של המוריש עדיף על יורשים אחרים. 

(ד) היה יורש עובד במשק החקלאי בחיי המוריש או שהשקיע בו מהונו ולא קיבל תמורה כפי שאדם אחר היה מקבלה, יובא זאת בחשבון בקביעת הפיצוי האמור. 

 115. דירת המגורים [תיקון: תשל"ו] 

(א) דירה שהמוריש היה ערב מותו בעלה וגר בה, רשאים בן-זוגו, ילדיו והוריו שהיו גרים בה אותה שעה עם המוריש, להוסיף ולגור בה כשוכרי היורשים שבחלקם נפלה הדירה; דמי השכירות, תקופתה ותנאיה ייקבעו בהסכם בין הנשארים בדירה לבין אותם היורשים, ובאין הסכם ביניהם - על ידי בית המשפט. 

(ב) בית המשפט רשאי לקבוע, לפי בקשת היורשים האמורים: 

(1) שיוסיפו לגור בדירה רק אלה שאין להם דירה אחרת למגורים; 

(2) שהנשארים בדירה יוסיפו לגור רק בחלק מן הדירה, ובלבד שחלק זה יכלול את המטבח וחדרי-השירות, אם ישנם. 

(ג) הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו גם על דירה ששכר המוריש לתקופה העולה על עשרים וחמש שנים וגר בה ערב מותו והשכירות לא נתבטלה במותו; והוא, על אף האמור לענין זה בחוזה השכירות. 

(ד) דירה שהמוריש שכר לתקופה קצרה יותר וגר בה ערב מותו, זכות השכירות בה על פי חוזה שאינה מתבטלת במות המוריש ואינה זכות לפי חוקי הגנת הדייר, תימסר לבן-זוגו, לילדיו ולהוריו שהיו גרים באותה דירה עם המוריש ערב מותו. 

 116. חלוקה על-פי הגרלה 

נכסים שלא ניתן לנהוג בהם לפי הסעיפים 112עד 115 יחולו בין היורשים על פי גורל. 

 117. תיאום הזכויות של יורשים אחדים 

(א) מקום שהוראות סימן זה נותנות זכות לאחר היורשים, גם יורשים אחדים במשמע אם הסכימו להשתמש באותה זכות במשותף. 

(ב) רצו יורשים אחדים להשתמש באותה זכות כל אחד בפני עצמו, יכריע ביניהם בית המשפט. 

(ג) אין למסור נכס אחד ליורשים אחדים בלי הסכמתם. 

 118. פרטת חלוקה 

(א) מנהל העזבון יגיש לבית המשפט, תוך שלושים יום לאחר חלוקת העזבון, פרטה של חלוקת העזבון ויאמת בתצהיר או שלמות הפרטה. 

(ב) הפרטה תציין את הנכסים שכל אחד מן היורשים קיבל מן העזבון ותכלול שומת שוויים של נכסים אלה בזמן החלוקה, אם לא ויתרו היורשים על השומה. 

 119. חלוקה נוספת 

חולק העזבון ולאחר מכן נתגלו נכסי עזבון נוספים, יחולקו אף הם לפי הוראות סימן זה, אך אין לחזור ולחלק את אשר חולק אלא בהסכמת הנוגעים בדבר או במידה שנראה לבית המשפט שהחלוקה הקודמת היתה נעשית אחרת אילו הנכסים הנוספים היו ידועים אותו זמן. 

 120. תיקון חלוקה 

(א) חולק העזבון, אם על פי הסכם בין היורשים ואם על פי צו בית המשפט, ולאחר מכן נודעו עובדות המראות ששומת נכס מנכסי העזבון היתה מוטעית ביותר מששית, או שתוקן או בוטל צו הירושה או צו הקיום שעל יסודם נעשתה החלוקה, חייבים אלה שקיבלו יותר מחלקם להחזיר את היתרה לאלה שקיבלו פחות מחלקם, ובלבד שמי שקיבל מנכסי העזבון בתום לב אינו חייב להחזיר אלא מה שנשאר בידו. 

(ב) באין הסכמה בין הצדדים יקבע בית המשפט, לפי הנסיבות, אם ההחזרה תהיה בעין או בכסף. 

סימן ה': 

ניהול העזבון וחלוקתו על ידי היורשים 

 121. הוראה כללית 

(א) נתמנה מנהל עזבון, אין היורשים רשאים לעשות בעזבון, אלא ברשות מנהל העזבון או בית המשפט. 

(ב) לא נתמנה מנהל עזבון, ינוהל ויחולק העזבון על ידי היורשים לפי הוראות סימן זה. 

 122. יורשים אחדים [תיקון: תשל"ו] 

(א) בניהול העזבון חייבים היורשים לפעול תוך הסכמה; בענין שדעותיהם חלוקות יפעלו כפי שיחליט בית המשפט. 

(ב) פעולה של אחד או אחדים מן היורשים טעונה הסכמת האחרים או אישור בית המשפט, מראש או למפרע. בתובענה של אחד היורשים או נגד אחד היורשים יכול שהאישור יינתן על ידי בית המשפט הדן בתובענה. 

(ג) בענין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מן היורשים לפעול על דעת עצמו. 

 123. הזמנת נושים 

(א) היורשים רשאים להזמין את נושי המוריש להודיע להם בכתב על תביעותיהם; ההזמנה תפורסם ברבים ולמתן ההודעה תיקבע תקופה של שלושה חדשים לפחות מיום הפרסום. 

(ב) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מחובת היורשים לסלק חובות העזבון שעליהם נודע להם בדרך כל שהיא. 

 124. סילוק חובות 

על סילוק חובות העזבון על ידי היורשים יחולו, בשינויים המחוייבים, הוראות הסעיפים 100עד 106. 

 125. חלוקת העזבון 

על חלוקת העזבון בין היורשים יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות הסעיפים 107עד 120; הגשת פרטת חלוקה כאמור בסעיף 118 תהא רשות בידי היורשים, כולם או מקצתם. 

סימן ו': אחריות היורשים 

לחובות העזבון 

 126. אחריות בנכסי העזבון 

עד לחלוקת העזבון אין היורשים אחראים לחובות העזבון אלא בנכסי העזבון. 

 127. אחריות כדי מה שקיבל 

(א) חולק העזבון אחרי שהוזמנו הנושים לפי סעיף 99 או לפי סעיף 123 ואחרי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אין יורש אחראי לחובות שלא סולקו אלא אם הוכח שידע עליהם בזמן החלוקה ועד כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון. 

(ב) פרטת החלוקה לפי סעיף 118 או לפי סעיף 125 תהיה ראיה לכאורה למה שכל יורש קיבל מן העזבון, ואם היתה כלולה בה שומה - גם לשוויו. 

 128. אחריות כדי כל העזבון 

(א) חולק העזבון בלי שהוזמנו הנושים ובלי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה; אולם אם הוכיח שלא ידע על חוב פלוני בזמן החלוקה, יהיה אחראי לו רק כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון. 

(ב) הוכחת שוויו של העזבון או של מה שיורש קיבל מן העזבון - על היורש. 

 129. אחריות במקרים מיוחדים 

על אף האמור בסעיף 127 ו-128 - 

(1) יורש שהעלים מנכסי העזבון ומנע בכך סילוקם של חובות, אחראי לכל החובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה; 

(2) יורש שהעלים קיומו של חוב או הכשיל בדרך אחרת את סילוקו, אחראי לאותו חוב כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה. 

 130. דין העברה ושעבוד של חלק בעזבון 

(א) יורש שהעביר או ששעבד את חלקו בעזבון שטרם חולק, כאמור בסעיף 7, אין הדבר פוגע באחריותו לחובות העזבון. 

(ב) מקבל ההעברה אחראי, כערב לאותו יורש, לחובות העזבון שלא סולקו לפני חלוקתו כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון, ומקבל השעבוד - כדי מה שקיבל תוך מימוש השעבוד. 

 131. אחריותו של הזוכה במנה 

(א) הזוכה במנה אינו אחראי, על אף האמור בסעיפים 127עד 130, לחובות העזבון שלא סולקו לפני חלוקתו, אלא כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון, ונושה אינו רשאי לגבות ממנו כל עוד הוא יכול לגבות מיורש שאינו זוכה במנה. 

(ב) הזוכה במנה אינו אחראי למנותיהם של זוכים אחרים. 

 132. אחריות לחוב כולו או לחלק ממנו 

(א) נושה שיורש אחראי לחובו לפי הוראות סימן זה, רשאי לתבוע ממנו את מלוא תביעתו במידה שאינה עולה על היקף אחריותו של היורש, ובלבד שהודיע על תביעתו תוך התקופה שנקבעה בהזמנה לפי סעיף 99 או סעיף 123, אם היתה הזמנה כזאת. 

(ב) נושה שלא הודיע על תביעתו תוך התקופה שנקבעה בהזמנה לפי סעיף 99 או סעיף 123, ואין לו הצדקה לאי-הודעתו, אינו רשאי לתבוע מיורש אלא חלק יחסי מתביעתו כיחס חלקו של אותו יורש בעזבון כולו, ותוך שנתיים מתום אותה תקופה. 

 133. פטור מאחריות 

מי שאחרי לחובות העזבון לפי הוראות סימן זה, רשאי בית-המשפט לפטרו מאחריותו, כולה או מקצתה, אם נהג לגבי חובות העזבון בתום לב ומה שקיבל מהעזבון הוא מועט או שיש סיבה מיוחדת אחרת המצדיקה פטור זה. 

 134. חלוקת נטל החובות בין היורשים לבין עצמם 

(א) היורשים בינם לבין עצמם נושאים בחובות העזבון לפי יחס חלקיהם בעזבון, זולת אם הורה המוריש בצוואתו על חלוקה אחרת של נטל החובות, ובלבד שלא ישא יורש בחובות העזבון בסכום העולה על אחריותו לנושים. 

(ב) יורש שסילק לנושה יותר מכפי שמוטל עליו בינו לבין היורשים האחרים, רשאי לדרוש מן האחרים החזרת היתרה במידה שסילקו פחות מכפי שמוטל עליהם. 

פרק שביעי: משפט בין-לאומי פרטי 

 135. הגדרה 

בפרק זה "מושב" של אדם - המקום בו נמצא מרכז חייו; קטין, פסול-דין וחסוי, חזקה עליו שמושבו הוא במקום מושבו של נציגו כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 6, כל עוד לא הוכח שמרכז חייו נמצא במקום אחר. 

 136. סמכות בתי-המשפט הישראליים 

בית משפט בישראל מוסמך לדון בירושתו של כל אדם שמושבו ביום מותו היה בישראל או שהניח נכסים בישראלים. 

 137. ברירת הדין 

על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו, חוץ מן האמור בסעיפים 138עד 140. 

 138. דין נכסים מסויימים 

נכסים העוברים בירושה לפי דין מקום המצאם בלבד, יחול על ירושתם אותו דין. 

 139. כשרות לצוות 

על הכשרות לצוות יחול דין מושבו של המצווה בשעת עשיית הצוואה. 

 140. צורת הצוואה [תיקון: תשל"ו] 

(א) צוואה כשרה מבחינת צורתה אם היא כשרה לפי הדין הישראלי, לפי דין מקום עשייתה, לפי דין מקום מושבו או מקום מגוריו הרגיל או לפי דין אזרחותו של המצווה בשעת עשייתה או בשעת מותו, ובמידה שהצוואה נוגעת למקרקעין - גם לפי דין מקום הימצאם. 

(ב) לענין החלתו של דין זר לפי סעיף זה יראו את הכשרות הדרושה למצווה או לעדי הצוואה כענין שבצורה. 

 141. מיון מונחים 

לענין קביעת הסמכות והדין לפי הסעיפים 136עד 140 תהיה לכל מונח המשמעות שיש לו בדין הישראלי. 

 142. דין חוץ המפנה אל דין אחר 

על אף האמור בחוק זה, כשחל הדין של מדינה פלונית ואותו דין מפנה אל דין-חוץ, אין נזקקים להפניה, אלא יחול הדין הפנימי של אותה מדינה; אולם כשהדין של אותה מדינה מפנה אל הדין הישראלי, נזקקים להפנייה ויחול הדין הפנימי הישראלי. 

 143. דין-חוץ שאין נזקקים לו [תיקון: תשנ"ח(2)]

על אף האמור בחוק זה, כשחל דין-חוץ, אין נזקקים לו במידה שהוא מפלה מטעמי גזע, דת, מין או לאום או סותר תקנת הציבור בישראל. 

 144. סייג לתחולת דין-חוץ 

על אף האמור בחוק זה, דין-חוץ המקנה זכויות ירושה על פי דין למי שאיננו קרוב למוריש קרבת דם או קרבה של נישואין, חיתון או אימוץ, אין נזקקים לו אלא במידה שאותו דין-חוץ מכיר בזכויות ירושה כאמור המוקנות בדין הישראלי. 

פרק שמיני: הוראות שונות 

 145. דין יורש יחיד 

לא היה למוריש אלא יורש אחד, יהיו הוראות חוק זה בענין חלק בעזבון חלות על העזבון כולו, והוראות חוק זה בענין חלוקת העזבון - על מיזוגם של נכסי העזבון עם נכסי היורש היחיד. 

 146. ירושה במקרים מסויימים 

אדם שבמותו היה נשוי ליותר מאשה אחת, מה שמגיע לבן-זוג בירושה על פי דין יחולק בין אלמנותיו בשווה. 

 147. דין תשלומים על פי ביטוח וכו' 

סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון. 

 148. שמירת דיני משפחה 

חוק זה אינו בא לפגוע ביחסי ממון בין איש לאשתו או בזכויות הנובעות מקשר האישות; אולם על זכויות ירושה ועל זכויות למזונות מן העזבון לא יחול אלא חוק זה. 

 149. ביטול "מירי" 

לענין ירושה בטלים הדינים המיוחדים הנוגעים למקרקעין מסוג "מירי". 

 150. עצמאות החוק 

בעניני ירושה לא יחול סימן 46 לדבר המלך במועצתו לארץ-ישראל, 1947-1922 7. 

 151. בית המשפט המוסמך [תיקון: תשנ"ה, תשנ"ח]

בית המשפט המוסמך לפי חוק זה הוא בית המשפט לעניני משפחה. 

 151א. ערעור על החלטת רשם לעניני ירושה [תיקון: תשנ"ח]

הרואה עצמו נפגע מהחלטת רשם לעניני ירושה רשאי לערער עליה לפני בית המשפט המוסמך לפי סעיף 151, שידון בערעור בשופט אחד. 

 152. בטל [תיקון: תשנ"ה] 

 153. הצדדים לדיון 

בכל ענין המסור לפי חוק זה לבית המשפט רשאי לפנות אליו כל מי שמעונין בדבר; כן רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו, אם הוא סבור שיש בדבר ענין לציבור, לפתוח בכל הליך משפטי לפי חוק זה, לרבות ערעור, ולהתייצב ולטעון בכל הליך כזה. 

 154. אפוטרופסות לעניני ירושה 

יורש או זכאי למזונות מן העזבון שלדעת בית המשפט נבצר ממנו לשמור בעצמו או על ידי נציגו על זכויותיו בעזבון, רשאי בית המשפט, לפי בקשת מעונין בדבר או מיזמת עצמו, למנות לו אפוטרופוס לשמירת זכויותיו בעזבון. 

 155. שיפוט בתי דין דתיים [תיקון: תשמ"א, תשנ"ח] 

(א) על אף האמור בסעיפים 66(א)ו-151 מוסמך בית הדין הדתי שהיה לו שיפוט בעניני המעמד האישי של המוריש, לתת צו ירושה וצו קיום צוואה ולקבוע זכויות למזונות מן העזבון, אם כל הצדדים הנוגעים בדבר לפי חוק זה הביעו בכתב הסמכתם לכך. 

(א1) נתן בית הדין צו ירושה או צו קיום צוואה לפי סעיף זה, יועבר העתק הצו לרשם לעניני ירושה לשם רישום לפי סעיף 73ד."

(ב) היה בין הצדדים הנוגעים בדבר לפי חוק זה קטין, פסול דין או נעדר שאין לו אפוטרופוס, רשאי בית הדין הדתי למנות לו אפוטרופוס לענין מתן הסכמה לשיפוט בית הדין הדתי ולענין ייצוגו לפניו. 

(ג) בענין שהובא בפני בית דין דתי בהתאם לסעיף קטן(א) מוסמך בית הדין הדתי, על אף האמור בסעיף 148, לנהוג לפי הדין הדתי הנוהג בו, ובלבד שאם היה בין הצדדים קטין או מי שהוכרז פסול דין, לא יהיו זכויות הירושה שלו, אם על פי דין ואם על פי צוואה, וזכויותיו למזונות מן העזבון פחותות ממה שהיו לפי חוק זה. 

(ד) בענין שהובא לפני בית דין דתי בהתאם לסעיף קטן (א), מוסמך בית הדין הדתי גם למנות מנהל עזבון ולחלק נכסי העזבון, ויחולו סימנים א' עד ה' לפרק הששי, למעט סעיפים 105 ו-106, ובכל מקום בסימנים אלה שמדובר בבית המשפט יראו כאילו מדובר בבית דין דתי. 

(ה) סעיף קטן (א) אינו בא לפגוע בסעיף 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 8. 

(ו) בסעיף זה "בית דין דתי" - בית דין רבני, בית דין שרעי, בית דין של עדה נוצרית ובית דין דרוזי. 

 156. ביטולים 

(א) בטלים - 

(1) סעיפים 877עד 1594 ,1571 ,1570 ,880 פסוק שני, 1595 עד 1605 למג'לה; 

(2) פקודת הירושה 9; 

(3) סעיף 4 לחוק שיווי זכויות האשה, תשי"א-1951 10. 

(ב) בדבר המלך במועצתו לארץ-ישראל, 1947-1922 11 - 

(1) בסימן 1)51) יימחק "ירושות, צוואות ועזבונות"; 

(2) בסימן 1)54) יימחק "וקיום צוואות".<1> 

 157. הוראות מעבר 

מי שמת לפני תחילתו של חוק זה, יחול על ירושתו הדין שעמד בתקפו ערב תחילתו של חוק זה. 

 158. דין צוואות קודמות 

(א) צוואה שנעשתה לפני תחילתו של חוק זה והמצווה מת אחרי תחילתו - 

(1) כשרה, מבחינת צורתה ומבחינת תכנה, אם היתה כשרה ערב תחילתו של חוק זה או לפי הוראות חוק זה; 

(2) אין לפסלה בשל דבר שאיננו עילה לביטול צוואה על פי חוק זה. 

(ב) מי שעשה צוואה לפני תחילתו של חוק זה רשאי לבטלה, אחרי תחילתו, לפי הוראות חוק זה. 

 159. הליכים תלויים 

הליכים בעניני ירושה שהתחילו לפני תחילתו של חוק זה, יימשכו כאילו לא היה חוק זה בתקפו. 

 160. ביצוע ותקנות [תיקון: תשנ"ח]

(א) שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו, וכן בענינים אלה. 

(1) עשיית צוואה בפני רשות בחוץ לארץ והפקדת צוואה בחוץ לארץ; 

(2) רישום מרכזי של צוואות שנעשו בפני רשות ושל צוואות שהופקדו; 

(3) מתן הודעה אישית למעונינים נוסף על הודעה ברבים; מתן הודעה אישית או הודעה ברבים במקרים נוספים על אלה המפורטים בחוק זה; צורתן של הודעות ברבים ודרכי פרסומן בארץ ובחוץ לארץ; 

(4) חשבונות שעל מנהלי עזבון לנהלם. 

(5) סדרי הדין; 

(6) מועדים שבסדרי דין, לרבות מועדים לענין בקשה שהוגשה לכית דין דתי; 

(7) אגרות, שכר והוצאות. 

(ב) תקנות לפי פסקאות (6) ו(7) של סעיף קטן (א) טעונות אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. 

 161. תחילה 

תחילתו של חוק זה, תשעה חודשים מיום פרסומו ברשומות. 

           לוי אשכול                    דב יוסף           ראש הממשלה                  שר המשפטים                       שניאור זלמן שזר                        נשיא המדינה

טוען מפת מסמך, אנא המתן...

גיל לוק, עו״ד ונוטריון

תקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977

רבדים בחקיקה

חיפוש: נוטריון בקרית אונו, נוטריונים בקרית אונו, נוטריון + קרית אונו בתאריך ==== 

משפט פרטי וכלכלה – הסדרת עיסוק – נוטריונים

רשויות ומשפט מנהלי – הסדרת עיסוק – נוטריונים

תוכן ענינים

תקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 18, 31 ו-55 לחוק הנוטריונים, תשל"ו-1976, ושאר הסמכויות הניתנות לי לפי דין, אני מתקין תקנות אלה:

 1. בתקנות אלה –

"אישור נוטריוני" - אישור היוצא מידי נוטריון בתוקף תפקידו;

"תעודה ציבורית" - כמשמעותה בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.

 2. (א) נוטריון המתבקש לאמת חתימה על מסמך, לקבל ולאשר תצהיר או הצהרה אחרת או לאשר את עשייתה של פעולה אחרת על ידי אדם פלוני הניצב בפניו או לאשר שאדם פלוני חי, חייב תחילה לברר את זהותו של אותו אדם כמפורט בתקנה זו.

(ב) הוכחת הזהות היא באחת הדרכים האלה:

(1) בידיעה אישית של הנוטריון;

(2) בדרכון או בתעודת זהות המניחה את דעתו של הנוטריון, או בתעודה ציבורית אחרת שיש בה לדעת הנוטריון כדי לזהות את הניצב בפניו והנושאת את תצלומו.

  (ב1) על אף האמור בתקנת-משנה (ב), הוכחת הזהות של חותם על יפוי כוח לביצוע עיסקה במקרקעין היא בתעודת זהות או בדרכון בלבד.

(ג) הנוטריון יציין באישור הנוטריוני את הדרך שבה הוכחה זהותו של האדם שניצב בפניו.

 3. (א) נתבקש נוטריון לאשר שפלוני חתם בפניו בשם של יחיד או של תאגיד או בתור אפוטרופוס, נאמן או בתפקיד כיוצא באלה, יבקש תחילה שתוגש לו ראיה בכתב להנחת דעתו בדבר זכותו של פלוני לחתום כאמור.

(ב) הנוטריון יצרף לעותק האישור הנוטריוני שישמור בידיו, את הראיה בכתב שהוגשה לו כאמור או העתק ממנה, מאושר כדין.

(ג) הנוטריון יציין באישורו את מהות הראיה בכתב כאמור, את הרשות או האדם שהוציאה, את המועד להוצאתה, ואם היה העתק מאושר של מסמך אחר - את המועד להוצאת המסמך המקורי.

 4. (א) נתבקש נוטריון לערוך אישור על עשיית פעולה בפניו, יברר תחילה אם הניצב בפניו כשיר לעשייתה של הפעולה מבחינת גילו.

(ב) האמור בתעודת הזהות או בדרכון של הניצב בפניו או בתעודה ציבורית אחרת ישמש ראיה לדבר אם הניצב קטין או בגיר.

(ג) היתה הפעולה של קטין טעונה הסכמה או אישור לפי הפרק הראשון של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, לא יתן הנוטריון את האישור אלא אם נתקיימה אחת מאלה:

(1) הוכח לו על ידי תעודה ציבורית שניתנו ההסכמה או האישור, לפי הענין;

(2) ההסכמה או האישור, לפי הענין, ניתנו בפניו במעמד עשיית הפעולה על ידי הקטין;

(3) הוסיף לנוסח אישורו הערה שהפעולה טעונה הסכמה או אישור כאמור.

הנוטריון יפרש את מתן ההסכמה או האישור לפעולה של קטין, אם ניתנו כאמור, בגוף האישור הנוטריוני, והם או העתק מאושר מהם יצורפו לעותק האישור הנוטריוני שיישמר בידי הנוטריון, זולת אם ניתנו בגוף המסמך שעליו חתם הקטין.

(ד) נוטריון לא יתן אישור על עשיית פעולה בפניו אם בכל נסיבות הענין לא שוכנע שהניצב בפניו פועל מרצונו החפשי ושהוא מבין הבנה מלאה את משמעותה של הפעולה.

(ה) לא יתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה שהוצאה ביום עשיית הפעולה; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שיישמר בידי הנוטריון.

 5. (א) מי שנתן יפוי כח בפני נוטריון, או חתם בפניו על מסמך אחר בין שהנוטריון ערך אותם ובין שאימת את חתימת החתום עליהם, ויפוי הכח או המסמך האחר ניתנים לביטול על פי האמור בחוק השליחות, תשכ"ה-1965, או כל דין אחר על ידי מי שנתן אותו או חתם כאמור, רשאי להודיע לנוטריון על ביטולם.

(ב) ההודעה תינתן בפני הנוטריון עצמו, או תהא בכתב כשחתימתו של המבטל תהא מאומתת על ידי נוטריון אחר.

(ג) נתקבלה הודעת הביטול, ירשום אותה הנוטריון כהערה בעותק של יפוי הכח או המסמך השמור בידיו, ויציין בהערה את תאריך קבלת ההודעה, ולא יוציא העתק מאושר מהם אלא אם ישא ההעתק את ההערה בדבר הביטול; ההערה תכלול אזהרה שאין בה אישור בדבר תקפו של הביטול.

(ד) בתקנה זו, "מסמך אחר" - למעט חוזה לפי חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.

 6. נתבקש נוטריון לאמת את חתימתו של אדם על מסמך ונתעורר ספק אם אמנם עשיית הפעולה שבמסמך טעונה אישור, הסכמה או פעולה כיוצאת באלה, ואלה לא ניתנו, יצרף הנוטריון לאישורו הערה כי אין באישורו משום אישור לתקפה של הפעולה שבמסמך.

 7. (א) נוטריון לא יתן אישור לגבי מסמך שנערך בשפה שאינה ידועה לו אלא לאחר שצורף למסמך תרגום לשפה המובנת לנוטריון, המלווה על ידי תצהיר המתורגמן בדבר שליטתו בשפות המקור והתרגום ונאמנותו של התרגום; הנוטריון יפרש באישורו את שמו ומענו של המתרגם ויצרף את התרגום ואת התצהיר לעותק האישור שישמר בידיו.

  (ב) למבקש לעשות פעולה בפני נוטריון במסמך שנערך בשפה שאינה ידועה למבקש, לא יתן הנוטריון אישור על עשיית הפעולה אלא לאחר שתורגם המסמך למבקש לשפה המובנת לו על ידי הנוטריון עצמו, או על ידי מתרגם אחר והמבקש המציא תצהיר מאת אותו מתרגם כי הוא שולט בשפות המקור והתרגום וכי התרגום הינו מדויק ובלבד שנחה דעתו של הנוטריון שאמנם המתרגם שולט בשתי השפות; דרכי התרגום יפורשו באישור.

 8. ניצב לפני נוטריון לשם אימות חתימה, קבלת תצהיר או הצהרה אחרת או עריכת מסמך לחתימתו אדם שהוא אילם, חרש או עיוור, יציין הנוטריון באישורו את עובדה זו וכן את הדרך שבה השתכנע שאותו אדם אמנם הבין את משמעותה של הפעולה; שוכנע נוטריון שהניצב לפניו אינו יודע לחתום את שמו, יבוא, לענין תקנות אלה, במקום החתימה - טביעת האצבע שלו.

 9. (א) אישור נוטריוני ייערך בעברית או בערבית; היה המסמך נועד לשימוש בחוץ לארץ, לרבות נציגות של מדינת חוץ בישראל, רשאי הנוטריון לפי בקשתו של מי שמבקש את מתן האישור, לערכו גם באנגלית או בשפה אחרת, בנוסף לשפה העברית או הערבית.

(ב) נוסח האישורים יהא לפי הטפסים שבתוספת השניה; נוסח האישורים בשפה שלא נקבע לה טופס מיוחד יהא תרגום נאמן של הנוסח העברי או הערבי.

  (ג) אישור נוטריוני שלא נקבע לו טופס בתוספת ייערך בנוסח הדומה לנוסח הטופס המתאים לו ביותר.

(ד) תקנה זו אינה גורעת מהאמור בסעיף 39 לפקודת הפרשנות.

 10. אישור נוטריוני ייערך על גבי נייר שארכו 29 ס"מ לפחות ורחבו 21 ס"מ לפחות - בין שהאישור נערך בגליון נפרד ובין אם לאו; רוחב השוליים משמאל ומימין לאישור יהא 2 ס"מ לפחות, רחבן מלמעלה ולמטה מן האישור 4 ס"מ לפחות.

 11. הנספחים המצורפים לאישור נוטריוני יסמן אותם הנוטריון כל אחד באות או במספר, יחתום על כל עמוד שלהם בראשי תיבות של שמו ויטביעם בחותמו.

 12. (א) נדרש אדם הניצב בפני הנוטריון לחתום בפניו על מסמך והיו במסמך שינויים או ביטולים במתיחת קו שהוכנסו בו לפני החתימה, לא יתן הנוטריון את אישורו אלא לאחר שאותו אדם והנוטריון עצמו סימנו את השינויים והביטולים על ידי הוספת ראשי התיבות של שמותיהם וחותם הנוטריון בשולי המסמך על יד השינויים או הביטולים; היו במסמך כאמור מחיקות, לא יינתן האישור.

(ב) היה במסמך כאמור בתקנת משנה (א) מרחק בין הקטע האחרון של נוסחו לבין החתימות, יעביר הנוטריון קו בדיו דרך אותו חלק של המסמך ויוסיף על ידו את ראשי התיבות של שמו.

(ג) היו בנוסח מסמך כאמור חלקים שנשארו אחרי החתימה על החלק, יסמן הנוטריון את העובדה או על ידי תיאוריה בסוף האישור או על ידי הוספת הערה בשולי המסמך, על יד החלקים שנשארו על החלק "לא מולא בשעת מתן האישור" וראשי התיבות של שמו באותו מקום; שר המשפטים רשאי לפטור מתחולת תקנת משנה זו סוגים של מסמכים הנועדים לשימוש בחוץ לארץ.

(ד) הוצא אישור נוטריוני, לא יעשה הנוטריון ולא ירשה לאחר לעשות שינוי, ביטול או מחיקה בו ובמסמך שלגביו ניתן האישור.

(ה) לענין תקנה זו, "מחיקה" של דבר מודפס או כתוב - כל פעולה שיש בה כדי לעשות את המודפס או הכתוב בלתי קריא.

 13. (א) היו בטופס של אישור נוטריוני מלים שאין צורך בהן לענין הנדון יבטל אותן הנוטריון על ידי מתיחת קו עליהן.

(ב) כל שינוי וביטול בטופס של אישור נוטריוני יחתום עליהם הנוטריון בראשי תיבות של שמו.

 14. (א) נוטריון העורך אישור על קבלת תצהיר או הצהרה אחרת, ינהג בנוסף לאמור בחוק ובתקנות אלה, לפי הענין, גם לפי הוראות סעיף 15 או התוספת השניה לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, בשינויים המחוייבים.

(ב) על אף האמור בתקנה 7 לא יקבל הנוטריון תצהיר או הצהרה אחרת הכתובים בשפה שהנוטריון אינו מבין אותה.

 14א. (א) נוטריון העורך אישור על קבלת תצהיר או הצהרה אחרת של מתרגם לענין נאמנותו לשפת המקור של תרגום שערך, יציין על גבי האישור: "אישור זה אינו מהווה אישור נכונותו של התרגום על ידי הנוטריון על פי סעיף 7(4) לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976".

(ב) הנוטריון יסביר למבקש האישור קודם לעריכת האישור את משמעות ההערה על גבי האישור כאמור בתקנת משנה (א).

 15. (א) (בוטלה).

  (ב) נוטריון המאשר את נכונותו של תרגום מסמך רשאי לציין בתרגום כהערה את התאריך המקביל לפי לוח פלוני לתאריך לפי לוח אחר שצויין באותו מסמך.

  (ג) נוטריון המאשר נכונות של תרגום יצרף לאישור שיתן את המסמך שאת תרגומו הוא מאשר או העתק צילומי ממנו.

 16. לאישור של נוטריון שאדם פלוני נמצא בחיים תצורף גם חתימתו של אותו אדם שניתנה בפני הנוטריון; אולם אם נבצר מאותו אדם לחתום, יציין הנוטריון עובדה זו והסיבה לכך באישורו.

 17. (א) בסוף האישור יציין נוטריון את השכר שגבה בעד האישור או שמבקש השירות חייב בו; עשה, אגב מתן השירות, פעולה אחרת שלא בתוקף תפקידו כנוטריון, לא ייכלל השכר בעד פעולה כאמור בשכר בעד האישור הנוטריוני.

  (ב) לא גבה הנוטריון את השכר המגיע לו בעד האישור, יציין באישור את הסיבה לאי-גבייתו.

 18. (א) אישור נוטריוני ייחתם ביד הנוטריון ויוטבע בחותמו.

  (ב) החותם יהיה של מתכת וצורתו לפי אחת הדוגמאות שבתוספת השלישית.

  (ג) אישור נוטריוני של מי שמונה לפי סעיף 50 לחוק להשתמש בסמכויות נוטריון ייחתם בידו ויוטבע בחותם מתכת בו מופיעים סמל המדינה ושם בית המשפט שבו הוא ממלא תפקיד, בשפות העברית והאנגלית.

 19. (א) היה האישור הנוטריוני על גליון נפרד מהמסמך שלגביו נערך האישור, ייקשר הגליון הנפרד למסמך בסרט, וקצות הסרט יחוברו ויודבקו אל הגליון הנפרד בתו אדום שיוטבע בחותם הנוטריון.

(ב) נערך אישור נוטריוני לגליונות אחדים, יחוברו הגליונות ביחד לאישור ויוטבעו כאמור.

  (ג) ניתן האישור הנוטריוני בידי מי שמונה לפי סעיף 50 לחוק להשתמש בסמכויות נוטריון על גליון נפרד מהמסמך שלגביו נערך האישור, יוטבע החותם על גבי שולי הגליון ושולי המסמך כשחלקו יהיה על גבי הגליון וחלקו על גבי המסמך; נערך האישור לגליונות אחדים, יוטבע החותם על שולי הגליונות כשעל גבי כל גליון יהיה מוטבע חלק מהחותם.

 20. נוטריון יודיע למנהל לענין חוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג–1963, על כל יפוי כוח שנחתם בפניו והנוגע לזכות במקרקעין או לזכות באיגוד מקרקעין כמשמעותן בחוק האמור. תקנה זו לא תחול על יפוי-כוח הנוגע לזכות בדירה בבית משותף.

 21. נוטריון יסמן כל אישור במספר סידורי, לפי סדר עריכתם של האישורים; סדרות המספרים יתחילו עם תחילת כהונתו של הנוטריון, ויכול ויתחילו מחדש בכל שנה שבה ממשיך הנוטריון לכהן; נקבע שסוגים של אישורים יישלחו לארכיון מרכזי למסמכים נוטריונים, יסמן הנוטריון את האישורים האלה בסימון נפרד לפי סדר עריכתם, כאמור בתקנה זו.

 22. (א) נוטריון ישמור בידיו לתקופה של שבע שנים עותק אחד של כל אחד מאישוריו שלו יצורף - מלבד המסמכים שעליו לצרפם לפי הוראות אחרות של תקנות אלה - עותק אחד של המסמך שלגביו ניתן האישור; היה אותו מסמך חתום על ידי אדם שניצב בפני הנוטריון אגב מתן האישור, ייחתם גם העותק שיישמר בידי הנוטריון, על ידי אותו אדם.

(ב) נוטריון יתן תוך זמן סביר בנסיבות הענין העתק מאושר על-ידיו של עותק שעליו לשמור לפי תקנה זו, על פי בקשתו של מי שביקש לערוך את המקור, של מי שחתום עליו, של מי שהוענקו לו זכויות על פיו, של חליפיהם של אלה או של מי שמוסמך כדין לדרוש את המצאתו של המקור, ולא יתן העתק מאושר כאמור לאחר; למטרה זו רשאי הנוטריון להוציא זמנית את העותק ולערוך בו צילום מחוץ למשרדו.

(ג) נבצר מנוטריון זמנית לקיים את האמור בתקנת משנה (ב), ידאג לכך שנוטריון אחר יאשר ויתן את ההעתקים המאושרים במקומו; שר המשפטים רשאי מטעמים מיוחדים לפטור את הנוטריון מקיום הוראה זו, אם ראה שאין בידיו של הנוטריון לקיימה.

 23. (א) נעשתה צוואה בפני נוטריון לפי סעיף 22 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, ימסור הנוטריון את מקור הצוואה לידי המצווה; סירב המצווה לקבלה, תופקד הצוואה על חשבונו של המצווה, אצל רשם לעניני ירושה שבאזור פעולתו נעשתה.

  (ב) נוטריון ינהל פנקס צוואות וירשום בו את מועד עריכת הצוואה, שם המצווה, המספר הסידורי של האישור הנוטריוני, אזור הפעולה ושם הרשם לעניני ירושה שאצלו הופקדה הצוואה ומועד הפקדתה; לכל רישום יהא מספר סידורי שוטף, לפי מועד הפקדתה של הצוואה או מועד מסירתה לידי המצווה, לפי הענין.

  (ג) הופקדה צוואה שתקנה זו חלה עליה, יצרף הנוטריון לעותק האישור על עריכת הצוואה שישמור בידיו, את אישור הרשם לעניני ירושה על הפקדתה וימציא למצווה, לפי דרישתו, העתק מאושר ממנו.

 24. (א) נוטריון ינהל כרטסת אלפביתית שבה יהא כרטיס לכל אדם שעשה או בשמו נעשתה פעולה בפני הנוטריון.

(ב) בכרטיס ירשום הנוטריון, לגבי כל פעולה שנעשתה על ידי האדם או בשמו, את מהות הפעולה, מועד עשייתה והמספר הסידורי של האישור הנוטריוני.

  (ג) במקום הכרטסת האלפביתית, רשאי הנוטריון לנהל ספר נוטריון, ובו שורה נפרדת לכל פעולה נוטריונית שבה יירשמו הפרטים שבתקנת משנה (ב).

 25. לענין ביצוע החוק והתקנות על פיו ינהל נוטריון רישום נפרד על הכנסותיו משכר שיקבל בעד פעולותיו כנוטריון; הוראה זו אינה גורעת מחובת הניהול של רישומים אחרים על הכנסותיו לפי כל חיקוק.

 26. (א) נוטריון יודיע למנהל הכללי של משרד המשפטים עם תחילת כהונתו על מען משרדו, וכן יודיע לו על כל שינוי מען כאמור בסמוך למועד שבו חל השינוי.

(ב) נוטריון ישמור את חותמו ואת העותקים שעליו לשמרם לפי תקנות אלה על נספחיהם ואת הפנקסים והכרטסות שעליו לנהלם לפי תקנות אלה - במשרדו, ולא יוציאם ממשרדו אלא כדי לערוך בעותקים העתק צילומי כאמור בתקנה 22 או אם נדרש לעשות כן על פי דין על ידי בית-משפט או רשות אחרת; נוטריון ידאג לכך שמה שהוצא ממשרדו כאמור הן על פי תקנה זו והן עקב תפיסה על ידי בית משפט או רשות אחרת, יוחזר למשרדו כאשר לא יהא עוד דרוש לבית המשפט או לרשות כאמור.

(ג) נוטריון ינהל פנקס ובו ירשום כל פנקס, כרטסת או חלק מהם וכן כל מסמך שהוצאו ממשרדו, את בית המשפט, הרשות או האדם האחר שלהם נמסרו, את מספר התיק של בית המשפט או של הרשות כאמור, את מועד מסירתם ואת מועד החזרתם.

(ד) נוטריון ישמור את חותמו, את המסמכים, הכרטסות והפנקסים שחלה עליהם תקנת משנה (ב) בארון או בארונות מתכת שיהיו נעולים זולת אם הוא או עובד מעובדיו שהרשה לכך יהיו נוכחים.

(ה) נוטריון יעשה סידורים סבירים בנסיבות הענין כדי לשמור על משרדו בפני סכנת שריפה, נזקי מים ופריצה; נוכח המנהל הכללי של משרד המשפטים, הן על פי דין וחשבון של מבקר והן בדרך אחרת שסידורים אלה בלתי מספיקים, רשאי הוא בהוראה לנוטריון לפרט את הצעדים שעליו לנקטם כדי להבטיח את שמירתו הנאותה של משרדו בפני סכנות אלה, ועל הנוטריון לקיים הוראות אלה.

 27. (נמחקה).

 28. (נמחקה).

 29. התארים הלועזים שמותר לנוטריון להשתמש בהם כאמור בסעיף 25 לחוק הם: "كاتب عدل", "NOTARY"; "NOTAIRE"; "NOTAR".

 30. (א) בקשה למתן רשיון לכהן כנוטריון תפרט את העובדות שמהן יוצא שהמבקש אמנם כשיר להיות נוטריון, את שם משפחתו, שמו הפרטי, מספר הזהות שלו במרשם האוכלוסין, תאריך, מקום וארץ לידתו, וכן יצורפו לה אלה:

(1) תעודה ציבורית שיש בה ראיה לאזרחותו הישראלית של המבקש;

 (2) אישור לשכת עורכי הדין על משך התקופה שבה היה המבקש חבר הלשכה וחברותו לא הופסקה לפי סעיף 52א לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, ולא הוגבלה לפי סעיף 52ב לאותו חוק, יחד עם תצהיר המבקש בדבר תקופת עיסוקו בעריכת דין תוך תיאור מפורט של העיסוק האמור ובציון מען משרדו בכל אחת מתקופות עיסוקו;

 (3) תעודה ציבורית על משך תקופת הכהונה כשופט, כחבר בית דין דתי או בתפקיד משפטי ששר המשפטים אישר לצרכי סעיף 3 לחוק - אם יש חשיבות למשך תקופה זו לענין סעיף 2(א)(2) לחוק;

(4) אם טען המבקש לכשירות לפי סעיף 2(א)(2)(ב) לחוק - תעודה ציבורית שיש בה ראיה לגילו;

 (5) אם טען המבקש לכשירות לפי סעיף 2(א)(2)(ג) לחוק - תעודה ציבורית שיש בה ראיה למועד עלייתו וכן תעודה ציבורית שיש בה ראיה למשך עיסוקו במקצוע של עורך דין או כשופט או כנוטריון בחוץ לארץ, תוך תיאור מפורט של העיסוק האמור;

 (6) תצהיר המבקש המאשר שלא הורשע המבקש בפלילים בישראל או בחוץ לארץ או, אם הורשע, באיזו עבירה ומתי;

(7) תצהיר המבקש המאשר שלא הורשע המבקש בחוץ לארץ בהליכים משמעתיים כעורך דין, כנוטריון, כשופט או כעובד ציבור, או, אם הורשע כאמור - באיזו עבירה ומתי;

(8) אישור לשכת עורכי הדין בדבר הענשים המשמעתיים שהוטלו על המבקש לפי חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, או בדבר העדרם;

(9) אישור המנהל הכללי של משרד המשפטים או של מי שמינה לכך על האמצעים המשמעתיים שננקטו נגד המבקש לפי חוק נוטריונים למסמכים יוצאי חוץ, תש"י-1950, או על העדרם.

  (ב) ועדת הרשיונות תדון בבקשות למתן רשיון כאמור פעמיים בשנה לפחות; המועד לדיון יפורסם ברשומות.

  (ג) היה לדעת ועדת הרשיונות, בשים לב לגילו של המבקש או לנסיבות אחרות שיש להן חשיבות לענין, ספק אם אמנם המבקש מבחינה גופנית או נפשית מסוגל למלא את התפקיד של נוטריון, רשאית הועדה לדרוש ממנו שימציא לה תעודה בדבר כשירותו מבחינה בריאותית למילוי התפקיד, מרופא או רופאים שהועדה תורה עליהם.

(ד) שום דבר בתקנה זו לא יגרע מסמכותה של ועדת הרשיונות, לדרוש המצאתן של ראיות נוספות אם תמצא לנכון לעשות כן.

(ה) בתקנה זו, "תעודה ציבורית" - כמשמעותה בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, ואם שוכנעה הועדה שאין זה סביר לדרוש את המצאתה של תעודה ציבורית כאמור - תצהיר.

 31. (א) מצאה ועדת הרשיונות שנתמלאו במבקש רשיון לכהונה כנוטריון לכאורה תנאי הכשירות כמפורט בסעיף 2(א) לחוק או החליטה שיש מקום להשתמש בסמכות לפי סעיף 2(ב) לחוק, תפרסם לא יאוחר מ-30 יום מיום קבלת החלטתה על חשבון המבקש מודעה המפרטת את שמו, ואת שמו הפרטי של המבקש, את מקום משרדו, את המועד של הגשת הבקשה, את מען הועדה ואת המועד להגשת ההתנגדות כאמור בתקנה 32.

(ב) פרסום המודעה יהיה ברשומות וכן דרך הדבקה בלוח המודעות של בית המשפט המחוזי שבתחום שיפוטו נמצא משרדו של המבקש ובלוח המודעות של הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, באותו מחוז שאתו נמנה המבקש; ראתה ועדת הרשיונות שנסיבות הענין מחייבות זאת, רשאית היא להורות על פרסום נוסף בעתון יומי או בעתונים יומיים שתנקוב בשמם.

 32. (א) כל אדם רשאי תוך 30 יום מיום הפרסום האחרון של המודעה לפי תקנה 31 להגיש לועדת הרשיונות התנגדות מנומקת לקבלת הבקשה; ההתנגדות תהא בכתב ותוגש בשני עתקים.

(ב) הוגשה התנגדות ולא החליטה ועדת הרשיונות לדחותה על הסף, תמציא עותק ממנה בדואר רשום עם קבלה חוזרת למבקש ותתן לו הזדמנות להשיב בכתב על ההתנגדות תוך 30 יום מיום קבלת עותק ההתנגדות על ידיו; לא תחליט ועדת הרשיונות בבקשה אלא בתום התקופה של 30 יום האמורה, זולת אם נתקבלה תשובת המבקש לפני כן.

(ג) על פי בקשת המבקש או על פי יזמתה רשאית ועדת הרשיונות להזמין את המבקש בפניה בכדי שיטען את טענותיו בעל פה; עשתה כן, רשאית היא אם הדבר נראה לה למען עשיית צדק, להזמין בפניה גם את המתנגד להשמעת טענותיו בפניה.

(ד) בכל הליך בפני ועדת הרשיונות רשאית היא לאסוף ראיות למילוי תפקידיה.

 33. פנקס הנוטריונים שהתנהל על פי חוק נוטריונים למסמכים יוצאי חוץ, תש"י-1950, יהיה פנקס הנוטריונים לענין סעיף 5(1) לחוק לגבי כל אדם שהיה לנוטריון לפי סעיף 54(ב) לחוק, ורואים את חתימתו של נוטריון כאמור באותו פנקס כאילו נתנה גם לענין סעיף 5(1) לחוק.

 34. (א) לא יאוחר מאשר במועד שבו חותם נוטריון את שמו בפנקס הנוטריונים ימסור למשרד המשפטים את דוגמת חתימתו, לרבות חתימתו בלועזית וכן דוגמת חותמו.

(ב) נוטריון ששינה את שמו ימסור למשרד המשפטים דוגמת חתימתו וחותמו החדשים.

(ג) דוגמת חתימה וחותם שנמסרו למשרד המשפטים לפי חוק נוטריונים למסמכים יוצאי חוץ, תש"י-1950, והתקנות על פיו, על ידי מי שהיה לנוטריון לפי סעיף 54(ב) לחוק, רואים אותה כאילו ניתנה גם לענין סעיף 5(2) לחוק ולענין תקנה זו.

 35. לשכת עורכי הדין תודיע בכתב למנהל הכללי של משרד המשפטים על פקיעת חברותו של נוטריון בלשכה ועל הפסקת החברות כאמור בפרק ח' לחוק.

 36. תחילתן של תקנות אלה עם תחילתו של חוק הנוטריונים, תשל"ו-1976.

 37. לתקנות אלה ייקרא "תקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977".

תוספת ראשונה

(תקנה 4(ה))

 תקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977

(תקנה 4(ה))

[תעודת רופא]

תוספת שניה

(תקנה 9)

 טופס מס' 1

[אימות חתימה]

 טופס מס' 2

[אימות חתימתו של קטין]

 טופס מס' 3

[אימות חתימה כששפת המסמך אינה ידועה לנוטריון]

 טופס מס' 4

[אימות חתימה כששפת המסמך אינה ידועה לחותם]

טופס מס' 5

[אישור העתק]

 טופס מס' 6

[אישור תרגום]

 טופס מס' 7

[אישור הצהרה]

 טופס מס' 8

[תעודת חיים]

 טופס מס' 9

[אישור חתימתו של אדם בשם תאגיד או בשם אחר]

 טופס מס' 10

[עריכת מסמך]

 טופס מס' 10א

[אישור עשיית צוואה]

 טופס מס' 11

[אישור ביטול מסמך נוטריוני]

טופס מס' 12

[אישור ביטול מסמך נוטריוני בהודעה בכתב]

 טופס מס' 13

[אימות הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין]

 תוספת שלישית

 (תקנה 18)

דוגמאות של חותם הנוטריון

 תוספת רביעית

(בוטלה)

חיפוש: נוטריון בקרית אונו, נוטריונים בקרית אונו, נוטריון + קרית אונו בתאריך ==== 

ב' בסיון תשל"ז (19 במאי 1977) חיים י' צדוק

שר המשפטים

צוואות - הסבר כללי

מתוך אתר משרד המשפטים: 

מהי צוואה

צוואה היא מסמך בו אדם קובע מי יירש את נכסיו לאחר מותו. נכסיו של אדם עם מותו מכונים "עיזבון"

במקרה שאדם הותיר אחריו צוואה, הזוכים בעיזבון הינם אלו המצוינים בצוואתו של אדם.

בקשה למתן צו קיום צוואה ניתן להגיש הן באמצעות טופס בקשה והן בהגשה מקוונת.

קישור לטופס בקשה למתן צו קיום צוואה

הדרכים לעריכת צוואה

בחוק הירושה נקבעו 4 חלופות אפשריות לעריכת צוואה:

צוואה בכתב-יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות וצוואה בעל-פה (סעיף 18 לחוק).

למצווה נתונה הבחירה באיזו דרך לערוך צוואתו מבין החלופות הנ"ל (בהקשר לצוואה בע"פ – ניתן לעשותה בדרך זו רק בהתקיים הנסיבות המנויות בחוק).

אין עדיפות לחלופה אחת על פני האחרת

צוואה בכתב יד

צוואה בכתב יד הינה צוואה הכתובה בכתב ידו של המצווה (סעיף 19 לחוק).

לשם עריכתה אין צורך בעדים או באימותה בפני עורך דין. חובה על המצווה לכתוב את הצוואה בכתב ידו, ועליה לכלול את חתימתו ותאריך עריכתה.

צוואה בעדים

צוואה בעדים הינה צוואה הנערכת על ידי המצווה במעמד שני אנשים המהווים עדים לצוואתו (סעיף 20 לחוק).

העדים נוכחים עם המצווה בשעה שהוא מצהיר כי המסמך הינו צוואתו וחותם על הצוואה וגם הם חותמים עליה כעדים ומאשרים כי הצוואה נעשתה מרצונו החופשי של המצווה.

צוואה בעדים חייבת להיות בכתב, אך כאן, להבדיל מצוואה בכתב יד, היא יכולה להיות מודפסת. גם צוואה בעדים צריכה לכלול את תאריך עשייתה ולהיחתם על ידי המצווה שהצהיר, כי זו צוואתו בפני שני העדים. במעמד עשיית הצוואה וחתימתה על ידי המצווה, מאשרים העדים בחתימתם כי הצוואה נחתמה בפניהם.

העדים צריכים להיות בני שמונה עשרה ומעלה וכן אסור שיהיו פסולי דין – עליהם להיות כשירים מבחינה משפטית. אסור שהעד יהיה אחד הנהנים על פי הצוואה.  

צוואה בפני רשות

צוואה בפני רשות הינה צוואה הנעשית בפני שופט או רשם בית משפט, חבר בית דין דתי, רשם לענייני ירושה או נוטריון (סעיף 22 לחוק). עריכת צוואה בדרך זו כרוכה בתשלום אגרה בהתאם לתעריפי האגרות.

קיימות שתי דרכים על פי לעריכת צוואה בפני רשות: באמצעות אמירת דברי הצוואה בעל פה על ידי המצווה עצמו בפני הרשות או באמצעות הגשת הצוואה בכתב על ידי המצווה לשופט או רשם בית משפט, חבר בית דין דתי, רשם לענייני ירושה או נוטריון.

על המצווה להצהיר, כי זו צוואתו בפני אחד מהמנויים לעיל, והאחרון מאשר האמור על גבי הצוואה.

עשיית צוואה בפני רשות יכולה להיעשות רק על ידי המצווה עצמו. 

צוואה בעל-פה ("צוואת שכיב מרע")

צוואה בעל פה הינה צוואה הנאמרת בעל פה על ידי המצווה, בפני שני עדים, ללא מסמך כתוב שהכין המצווה (סעיף 23 לחוק).

על פי לשון החוק צוואה בעל פה יכולה להיעשות רק על ידי מי שהוא שכיב מרע (אדם העומד למות) ומי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות. חלופה זו נועדה למקרה בו אין לאדם יכולת, בשל מצבו כאמור, לערוך צוואה באחת מהחלופות האחרות.

צוואה בעל פה נעשית בפני שני עדים. על העדים לרשום את דברי המצווה בזיכרון דברים ולהפקידו אצל הרשם לענייני ירושה סמוך לאחר שניתן לעשות זאת.

היה ועבר חודש מאז שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשיית הצוואה בעל פה והמצווה נותר בחיים – הצוואה בטלה.  

צוואות הדדיות

בחודש יולי 2005 תוקן חוק הירושה ונקבע בסעיף 8א לחוק כי בני זוג יוכלו לכתוב צוואות הדדיות, בין בשני מסמכים שנערכו באותה העת ובין במסמך אחד. 

הצוואות נערכות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר, ולפיכך יכולת הביטול שלהן או שינוי הזוכים בהן הוגבלה בחוק.

במקרה של "צוואה הדדית" שנערכה לאחר התיקון לחוק, האלמן או האלמנה שנותרו בחיים אינו יכול לבטל צוואתו שלא בהתאם לתנאים המנויים בחוק.

כאשר שני בני הזוג בחיים ואחד מהם רוצה לבטל צוואתו – על המצווה לשלוח הודעה בכתב לבן הזוג השני על ביטול צוואתו וכתוצאה מכך בטלות הצוואות ההדדיות של שניהם .

אחרי פטירת אחד מהמצווים – על בן הזוג שנותר בחיים ורוצה לבטל צוואתו, להסתלק מחלקו בעיזבון בן הזוג שמת. היה והעיזבון כבר חולק, על בן הזוג להשיב לעיזבון את כל שירש לפי הצוואה ההדדית.  

אי קיום כללי עריכת הצוואה

על מנת שצוואה תהיה בת תוקף יש לערוך אותה לפי הכללים המפורטים בחוק הירושה.

יחד עם זאת, מטרת העל הינה כיבוד רצון המת, ולכן נקבעו בחוק מקרים בהם ניתן להתעלם מפגם טכני או צורני או חוסר בצוואה ובית המשפט יכול להכשיר צוואה ולקיימה למרות הפגם כאשר ניתן להסיק מה היה רצונו של המנוח. 

הפקדת צוואה אצל הרשם לענייני ירושה

מי שערך צוואה בכתב יד או בעדים יכול לשמור אותה בכל מקום שבו יבחר ועומדת לו הזכות להפקידה אצל הרשם לענייני ירושה (סעיף 21 לחוק).

ההפקדה יכולה להיעשות רק במסירה על ידי המצווה עצמו והיא כרוכה בתשלום אגרה על פי תעריף האגרות. כל מי שהפקיד צוואה רשאי לקבלה חזרה בכל עת. החזרת צוואה למצווה על פי בקשתו אינה מבטלת את תוקף הצוואה והיא ממשיכה להיות תקפה כל עוד לא בוטלה. דבר ההפקדה נרשם במרשם ארצי חסוי המנוהל באגף האפוטרופוס הכללי. כל עוד המצווה בחיים, אין לאף אדם זכות לעיין בצוואה שהופקדה או לקבל מידע בדבר הפקדתה. הרחבה בדבר הליך הפקדת צוואה והחזרתה ניתן למצוא בלשונית שאלות ותשובות.

 לאחר שמוגשת בקשה לצו ירושה או בקשה לצו קיום צוואה, מזכירות הרשם לענייני ירושה בודקת האם הופקדה צוואה על ידי המנוח, ובמידה וכן היא נפתחת על ידי הרשם לענייני ירושה על מנת שלא יינתן צו כלשהו בהתעלם מהצוואה.

במידה וצוואה הופקדה כאמור ולא הוגשה בקשה אחר המנוח, אזי לאחר חלוף שלושה חודשים מפטירת המצווה יפתח הרשם לעניין ירושה את הצוואה ביוזמתו ותימסר הודעה על קיומה של הצוואה לזוכים על פיה (סעיף 76 לחוק).

כל מי שיש בידו צוואה של אדם שנפטר חייב למסור לרשם לענייני ירושה מיד לאחר שנודע לו על מות המצווה (סעיף 75 לחוק). אי מסירת צוואה מהווה עבירה פלילית.

עקרונות כלליים

המטרה העיקרית: קיום רצון המצווה כפי שביטא אותו בצוואתו.

בצד המטרה האמורה נקבעו עקרונות שמטרתם שמירה על עשיית הצוואה מרצון חופשי של המצווה ללא השפעה או לחץ חיצוני.

לכל התחייבות לעשות צוואה, לבטלה, לשנותה או התחייבות שלא לעשות אחד מאלה, אין כל תוקף. חוק הירושה מאפשר למצווה לכתוב את צוואתו, לשנותה או לבטלה בכל עת, לפי בחירתו.

כשם שהמחוקק מגן על עקרון החופש לצוות שפורט לעיל, יש לשמור גם על הרצון החופשי של המצווה ועל כך שהצוואה תיעשה על ידו בלבד. הוראה בצוואה בה נקבע שתהיה תקפה אם אדם אחר יסכים לכך, בטלה. 

המצווה אינו יכול לקבוע בצוואתו, כי אדם אחר יקבע מי יזכה בנכסי המנוח או מה יהיה חלקו של זוכה מסוים בעיזבון.

השפעות אסורות על המצווה

המחוקק מעוניין למנוע מצבים בהם השפעות חיצוניות שונות יביאו לעיוות רצונו של המצווה. לכן מתבטלת כל הוראה בצוואה אשר נעשתה בשל אותה השפעה אסורה. החוק קובע כי כל הוראת צוואה אשר נעשתה בשל אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה.

אונס ואיום-

הכוונה במונח ''אונס'' היא למצב שבו הוראה כלשהי בצוואה נכתבה עקב כפייה, מתוך הכרח, ולא מתוך רצונו החופשי של המצווה; המצווה היה אנוס לכתוב הוראה זו. במונח ''איום'' הכוונה היא כי גורם חיצוני איים על המצווה ואיום זה גרם לו לכתוב הוראה כלשהי בצוואתו. יש להוכיח קשר של סיבה ותוצאה בין האונס והאיום שהופעלו על המצווה לבין ההוראה בצוואה.

השפעה בלתי הוגנת-

גם הוראת צוואה שנכתבה בשל השפעה בלתי הוגנת- בטלה. לא כל השפעה היא בלתי הוגנת. לא מדובר בכל השפעה שהיא, למשל שכנוע אדם כי יכתוב צוואה או שיחות בין בני משפחה על הצוואה, אלא נדרש שההשפעה תהא בלתי הוגנת כדי לפסול את ההוראה. אין בפסיקה קביעה חד משמעית איזו השפעה תיחשב כבלתי הוגנת, וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. גם כאן, יש להוכיח קשר של סיבה ותוצאה בין ההשפעה הבלתי לבין ההוראה.

תחבולה ותרמית-

הכוונה היא להוראת צוואה שנעשתה כתוצאה מרמאות שהופעלה כלפי המצווה, הונאה, או תוך שימוש בתחבולה כלשהי. מעשים רבים יכולים לבוא בגדר התחבולה והתרמית, ובית המשפט יצטרך לקבוע בכל מקרה לגופו מה דינו של המעשה.

טעות של המצווה

מטרת המחוקק היא לנסות ולמלא אחר רצון המצווה, למרות טעות שנתגלתה בצוואה. הכוונה ב''טעות של המצווה'' היא למחשבה כלשהי שלו שלא התאימה למציאות, כלומר טעות של המצווה בעובדה, במצב הדברים כפי שהוא במציאות, או טעות במניע. אין הכוונה לטעות במצב הדברים המשפטי.

החוק קובע כי במקרה שבו הוראת צוואה כלשהי נעשתה מחמת טעות - אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות, יתקן בית המשפט את דברי הצוואה לפי קביעה זו. אם אי אפשר לעשות זאת - הוראת הצוואה בטלה.

המשמעות המעשית של ההשפעות האסורות על המצווה ושל הטעות, מוגבלת בזמן. החוק קובע כי אם עברה שנה מהיום שהאונס, האיום, ההשפעה הבלתי הוגנת או התחבולה חדלו לפעול על המצווה, או מהיום שנודע למצווה על התרמית או הטעות, והמצווה יכל לבטל את הצוואה אך הוא לא עשה זאת – אותם פגמים לא יביאו לביטול הוראת הצוואה או תיקונה. המחוקק מניח כי במידה ועבר פרק זמן ארוך יחסית, של שנה, והמצווה בחר שלא לשנות את צוואתו, אין כל הצדקה לקבוע כי הוראת הצוואה מבוטלת או כי יש לתקנה.

טעות סופר של המצווה

במידה ונפלה בצוואה טעות סופר או טעות בתיאור של אדם, נכס, תאריך, מספר, חשבון וכדומה, והרשם לענייני ירושה יכול לקבוע מה היתה כוונתו האמיתית של המצווה, רשאי הרשם לענייני ירושה לתקן את הטעות אשר תוארה לעיל.

כאן מדובר בטעות שמקורה בחוסר תשומת לב, שגיאת כתיב וכדומה.

הוראת צוואה בלתי ברורה או בלתי חוקית

הוראת צוואה בלתי ברורה

הוראת צוואה שאין אפשרות להבין ממנה למי ציווה המצווה או מה ציווה, או שאין אפשרות כלל להבין את משמעותה - בטלה. הכוונה היא להוראה שהיא כה בלתי ברורה, עד כי לא ניתן להבין ממנה מה הייתה כוונתו של המצווה. במקרה כזה, אם אין אפשרות להבין מתוך ההוראה עצמה מהי כוונת המצווה, לא ישלים בית המשפט את ההוראה אלא יכריז על בטלותה.

הוראת צוואה שביצועה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי

ציינו כבר, כי מטרת המחוקק היא להגשים את רצונו של המצווה כפי שביטא אותו בצוואתו. ואולם, אחד הסייגים המרכזיים לכך הוא כי לא תכובד הוראת צוואה שביצועה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי. זאת כדי שלא לאפשר לאדם לצוות על דבר כלשהו שאינו רצוי לחברה מבחינה חוקית ומוסרית או שאינו אפשרי. כשהוראת צוואה בטלה, הרכוש או הנכסים המצווים בה יחולקו לפי כללי הירושה על פי דין (ראו פרוט במדריך לירושה על פי דין).

הוראת צוואה שביצועה בלתי אפשרי

גם הוראה כזו בטלה. הכוונה להוראה המצווה רכוש, למשל, למי שאינו יכול לרשת, מסיבה כלשהי, כמו צאצא של המוריש שלא היה בחיים בעת מות המוריש (ולא נולד תוך 300 יום ממותו) או מי שמת לפני מות המוריש, או במידה והמוריש דורש לבצע דבר מה שאיננו אפשרי לביצוע עוד או שהדבר מלכתחילה היה בלתי אפשרי.

צוואה לטובת מי שהשתתף בהכנתה

כחלק ממגמתו לשמירה על רצונו החופשי, הכן והאמיתי של המצווה, קבע המחוקק בטלות של כל הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל פה, שבה המצווה מעניק דבר כלשהו למי שערך את הצוואה, למי שהיה עד לעשיית הצוואה או למי שלקח חלק אחר בעריכתה.

הוראת צוואה בה מוענק דבר מה לבן זוג של אחד מהמנויים לעיל, בטלה אף היא.

הזכות ליהנות מהצוואה נשללת מאדם שעשה את אחד הדברים דלעיל גם אם בפועל לא השפיע על המצווה השפעה שאינה הוגנת.

ביטול צוואה

אדם רשאי לבטל את צוואתו כרצונו, בכל עת ומכל סיבה. לאחר ביטול הצוואה, הוא יכול לערוך צוואה אחרת במקומה או שלא לערוך צוואה כלל. הצוואה האחרונה של המצווה היא הקובעת מה יעשה בעיזבונו. 

בחוק קבועות 3 דרכים לביטול צוואה:

ביטול הצוואה במפורש באותו אופן שבו עושים צוואה. כלומר ניתן לבטל צוואה בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל פה. דרך ביטול אינה חייבת להיות זהה לדרך בה נעשתה הצוואה.

ביטול הצוואה באמצעות השמדתה. החוק קובע הנחה, לפיה צוואה שהושמדה, המצווה אכן התכוון לבטלה. 

עריכת צוואה חדשה. במידה ומצווה ערך צוואה חדשה, ויש בה הוראות הסותרות את ההוראות בצוואתו הקודמת, רואים את ההוראות הסותרות החדשות כמבטלות את ההוראות בצוואה הקודמת. 

הוראות הצוואה

נושא הצוואה

מצווה רשאי לצוות, לזוכה או למספר זוכים את כל עזבונו או חלק יחסי מכל עזבונו, נכס מנכסי עזבונו או טובת הנאה מעיזבונו. 

קביעת יורש במקום יורש

החוק מאפשר לאדם לקבוע יורש חלופי שיירש במקרה והיורש המיועד לא יוכל לרשת מסיבה כלשהי.  היורש החלופי בא במקום היורש המיועד הראשון, ויורש במקומו את חלקו.

המצווה רשאי לקבוע שהיורש החלופי יירש מקרה בו היורש הראשון מת לפני המצווה או מקרה בו היורש הראשון יימצא פסול מלרשת או שהוא הסתלק מן המגיע לו בצוואה שלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש.

באופן כזה רשאי המצווה לצוות גם ליותר משניים, כלומר לקבוע יותר מיורש חלופי אחד.

קביעת יורש אחר יורש

בדומה להסדר של יורש במקום יורש, מנסה המחוקק לאפשר למצווה לקבוע תנאים ובאמצעותם לוודא כי צוואתו תגיע בדיוק למי שהוא חפץ בכך, גם אם יתרחשו מאורעות מסוימים במשך הזמן, אותם לא תמיד ניתן לצפות. כך המצווה מחליט מה יעשה היורש ברכוש שירש, ולא היורש עצמו. 

בכפוף לתנאים מסוימים, המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שהשני יזכה אחרי שזכה הראשון. התנאי לירושת השני הוא כי היורש הראשון ירש. היורש השני יזכה כאשר מת היורש הראשון או בהתקיים תנאי מסוים שקבע המצווה בצוואתו, או בהגיע המועד שקבע המצווה בצוואתו, הכל לפי המוקדם ביותר.

קביעת יורש שירושתו תינתן לו רק בהתקיים תנאי

המצווה רשאי לקבוע תנאים מסוימים לירושה בצוואתו.

המחוקק מסווג תנאים אלה לשני סוגים: תנאי דוחה ותנאי מפסיק.

המצווה יכול גם לחייב את היורש לעשות דבר מה בירושה שקיבל.

''תנאי דוחה'' משמעו תנאי, שרק כאשר הוא מתקיים זוכה היורש בירושה, ולא קודם לכן.

 המצווה רשאי לצוות שיורש יזכה רק כאשר יתקיים תנאי או יגיע מועד מסוים.

"תנאי מפסיק"  משמעו תנאי לפיו אדם מסוים הוא אכן היורש אך אם יקרה דבר מה מסוים או יגיע מועד מסוים, יחדל היורש מלהיות יורש, וזכותו תעבור לאחר.

המצווה רשאי לצוות שיורש יחדל מלזכות בהתקיים תנאי או בהגיע מועד.

 המצווה רשאי לקבוע למי יעבור אותו חלק בירושה במקרה שבו התנאי התקיים או הגיע המועד.

במקרה שבו המצווה לא קבע מי יזכה בהתקיים התנאי או בהגיע המועד, יזכו יורשי של המצווה על פי דין כיורשים אחרי אותו יורש.

חיוב של יורש לעשות דבר מה

מצווה רשאי לקבוע בצוואתו כי יורשיו יהיו חייבים לעשות דבר מה, או שלא לעשות דבר מה, לגבי הרכוש והנכסים שקיבלו בירושה.

המצווה רשאי להורות בצוואתו דבר שיורש יהיה חייב לעשותו, או להימנע מלעשותו, במה שקיבל מן העיזבון.

כל מי שמעוניין במילויה של החובה, יכול לדרוש את קיומה. אם יש במילוי החובה עניין לציבור - גם ב"כ היועץ המשפטי לממשלה יכול לדרוש את ביצועה.

זוכים על פי צוואה

יורשים שלא נקבע חלקם בירושה

החוק קובע כי במקרה שבו אדם ציווה בצוואתו נכס מסוים למספר יורשים, ולא קבע מה יהא חלקו של כל יורש בנכס, היורשים יחלקו ביניהם בנכס או שווה בשווה. 

זוכה שמת לפני המוריש

ייתכן מצב בו האדם שאמור לרשת לפי הצוואה מת עוד לפני שהמצווה מת.

במצב כזה קיימות שתי חלופות אפשריות:

המצווה קבע אדם אחר אשר יירש במקרה והיורש המיועד ימות. במקרה זה מקיימים את רצון המצווה והיורש החלופי המצוין בצוואה יירש את חלקו של היורש שנפטר לפני המצווה.

המצווה לא קבע אדם אחר אשר יירש במקרה והיורש המיועד ימות לפניו. במצב כזה, החוק קובע שאם ליורש המיועד שנפטר יש צאצאים - הם יזכו בחלקו עפ"י הצוואה ואם ליורש המיועד שנפטר אין צאצאים - יזכו בחלקו היורשים לפי דין של המצווה. 

למעשה הוראת הצוואה לטובת הזוכה אשר מת, מתבטלת.

יורש שפסול לזכות ויורש שהסתלק

החוק מסדיר מצב בו זוכה על פי צוואה נמצא פסול לרשת את חלקו או הסתלק מחלקו בעיזבון שלא לטובת בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש והמצווה לא קבע אדם אחר שיזכה במקומו. במקרה כזה, הוראת הצוואה לטובתו של אותו זוכה שהסתלק הסתלקות כללית או פסול לרשת - מתבטלת. 

לשון הצוואה ופרשנותה

למצווה נתונה הבחירה באיזו לשון תיכתב צוואתו, כל עוד ברור מן המסמך כי הכוונה היא לצוות וניתן להשתכנע על גמירות דעת אצל המצווה לצוות.

במקרה בו לשון הצוואה משתמעת לשני פנים, מפרשים צוואה לפי כוונתו ורצונו של המצווה כפי שהם נלמדים מתוך הנסיבות.

במקרה בו ניתן לפרש צוואה בפירוש על פיו ניתן לקיימה, תינתן עדיפות לפירוש זה על פני פירוש המוביל לביטולה.

הפסולים לערוך צוואה:

קטין – מי שלא מלאו לו שמונה עשרה שנים.

מי שהוכרז פסול דין (פסול דין הוא אדם הסובל ממחלת נפש או מליקוי שכלי בגינם אינו מסוגל לדאוג לענייניו ובית המשפט הכריז עליו כ"פסול דין").

מי שאינו יכול להבחין בטיבה של צוואה - אינו מבין מה המשמעות וההשלכות של עריכת צוואה.

© כל הזכויות שמורות 2015 משרד המשפטים

  האמור באתר זה (www.luk.co.il) מוגש כשירות לציבור הגולשים ויש לראות בו כמידע כללי בלבד. אין לראות באמור באתר זה כייעוץ מכל סוג שהוא לרבות ייעוץ משפטי. מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע מתאים לגבי כל מידע כולל האמור באתר זה. אתר זה ובעליו איננו נושא בכל אחריות מכל שימוש במידע המוצג באתר.

Notar Kiryat Ono 

Notario Kiryat Ono 

Notaire Kiryat Ono 

Notaio Kiryat Ono 

Notar Kiryat Ono 

גיל לוק, עו״ד ונוטריון